|
יום ד השעה כבר 8
ואני יושב ונשבר לי הזין
כוח אין וגם אויר ואני, נחנק...
כמו כלב בועטים בי
מאכילים אותי בקש.
כמו חייל שקם בדמדומים
אני עוזב תבית והולך ממקום למקום.
מנסה לחזור, לחזור אך
לא מוצא את הדרך חזרה.
רץ בדרך בין פנסי המכוניות
ורעש הטיפשות הנשברות על האספלט
שנייה אחת אני... שנייה
אחת ואני לא. |
|
|
"אז אתם אומרים
שהיום הוא בעצם
אתמול בשבילכם,
אבל בשבילי היום
הוא בעצם היום
כי אני לא זוכרת
שאתמול היה
היום, נכון?"
"נכון!"
"אני לא מבינה
את זה..."
הפודלית
הטלויזיונית |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.