קבענו בתשע בערב שיבוא לאסוף אותי ליד הצומת שלא רחוקה ממקום
מגוריי. הציפיות מפגישה כזו כבר לא כמו שהיו פעם והמקסימום שאת
צופה הוא זה שהעברת ערב בחברת הכוסית ובמקרה הטוב בחברת המיועד
להיכרות למטרות שבינו לבינה (סטוץ לטווח ארוך,אפלטוני לטווח
קצר מה שיוצא) כעוד ניסיון להיתקל באחד והיחיד. עוד מההתרשמות
משיחות הטלפון סיכמנו על בר-מסעדה - טעות מספר אחת.
דייקנו על הדקה והוא חיכה במושב ההגה כשאני התקרבתי לפתוח לי
את דלת המכונית בכדי להצטרף לנסיעת מבחן. במבט ראשון הוא נראה
לא רע. איש עם נוכחות פיזית, לבש ספורטיבי, והצטייד בחיוך
מהבית. הייתי אמורה להחזיר לו באותה מידת החיוך רק שאצלי הם
מאוד מוקצבים מחמת פירוש האובייקט שמולי שהוא בדרך כלל
'הישראלי הממוצע' (תוצרת חוץ מצריכה בדיקות בטיחותיות ולמי יש
עצבים) שאומר כך: עיוות סקסי על הפנים ומתיחה מרשימה של חלל
הפה לבדיקת קוטרו לכניסה של המהשמו - תאמינו עשיתי בדיקות שטח
מדוקדקות. בשפה המדוברת זה נקרא: שפתיים של מוצצת.
אנחנו ישובים במכוניתו ולאחר ברכת ה-"נעים מאוד" עיניו התרוצצו
לחפש פגמים בהופעה שדפקתי. למה דווקא פגמים כי הוא הדליק את
האור ברכב לוודא שהראייה שלו תקינה או משהו כזה , חשבתי שהיה
עדיף לעמוד תחת תאורת הרחוב מן משחק מקדים כזה.
שתיקה קצרה ולאחריה פתחתי בשאלת השאלות: "תזכיר לי במה אתה
מתעסק"? זכרתי משהו בתחום העזרה לזולת. "עובד סוציאלי", הקול
ענה תשובה נכונה.
ליבי נמס בשנית כשחשבתי איזו רגישות בטח יש על המטר תשעים אורך
ותשעים רוחב. השיחה התגלגלה ומצאתי עצמי מאזינה למצוקות אנשי
ארצינו הקטנטונת שבהם הופיע מלאך בדמות הדייט שלי.
התרשמתי אין מה למצמץ בכלל, והאמת שקצת התכנסתי בעצמי לנוכח
העובדה שתרומתי לזולת הסתכמה במתן סכום כולל של שקל לילד שביקש
באמצע הקניון-שנייה אחת הקדשתי והוא רבע מהחיים והשאיפה עוד
נטויה.
הגענו למקום, התיישבנו התרווחנו ובעמדת לקיחת פיקוד הניף ידו
למלצרית שהתרוצצה תוך כדי שהוא שואל מה בשבילך. אני תמיד יודעת
מה אני רוצה בענייני שתייה: בירה מהחבית ועומדת על כך מבלי
להתחשב בצד שמולי שביקש קפה הפוך-אין התאמה.
השיחה נמשכה לניתוחים פסיכולוגיים החל מילדותו ובחירת ייעודו
בחיים וכלה בהתבגרותי-פרוייד היה מסמיק לנוכח ההשתלשלות-טעות
מספר שתיים.
הכל זרם ולעזאזל הקליק! ניסיתי את מסע השכנוע העצמי בכדי
להישאר לעוד כוס בירה מהחבית.
ואז ללא התרעה מוקדמת או הוראה מגבוה פרץ הבחור את השתיקה
שהשתררה למשך דקותיים כשמרפקי ידיו הונחו על השולחן וגופו נטה
לכיווני: "תגידי איך את מפנקת את הבחור שלך"?
וידוי כאן ועכשיו: נחנקתי! איך הוא מצפה ככה ע ל ה פ ג י ש ה ה
ר א ש ו נ ה שאשפוך בפניו תנוחות ייחודיות וגניחות ווקאליות
(מי חושב כחול מי?!). לא עמדתי בזה: "יש יום פינוק בעלות של
199 שקל. הייתי משלמת בשבילך אם רק תגדיר פינוק".
משהו בדברים הפריע מנוחתו והוא זע מצד לצד - יש בזה אמירה: אני
גבר מאוד מסודר בחיים כל דבר מונח במקומו; בגדים בארון, ספרים
בספריה, תמונות על הקיר ואשה במטבח.
"את יודעת גבר חוזר הבייתה מיום עבודה עייף רעב..." (מי חשב
כחול מי?!)