פה בחורשה,
העיר מפסיקה
והרוח תחזור על דבריה.
כמו ביום הראשון
תגלגל לה בלשון,
את המשב ושמו אהבה.

מעליי מקהלת הציפורים,
מכל עבר רשרוש הענפים,
ורק הרוח תחלל
לאהבה שיר הלל,
ויופיך מנצח על כולם.

הן במבט של עיניים
עולמי נקרע לשניים?
החיים לפני ואחרי האהבה.
ובזאת הטיפה שבמדבר,
ששפתיי חשקו זה מכבר
היתכן שכה עזה היא להבה?

המבט שמסנור
או היו אלה דמעות שבעינייך
שבהן נשמתך תשתקף.
החסד בין זרועותייך,
כתינוק אתעטף בעולם
שכולו תמימות.

הן במבט של עיניים
עולמי נקרע לשניים?
החיים לפני ואחרי האהבה.
ובזאת הטיפה שבמדבר,
ששפתיי חשקו זה מכבר
היתכן שכה עזה היא להבה?

עשי עימי עוד חסד אחרון
והבטיחי לי בזה המקום...
כשיבוא יומי האחרון
תני לידיך להיות הרוח
שתכסני בתכריכי העלים.

ושמרי נא בלבבך
על מנגינתנו...

לעולמים...