לא, אני לא כמו כולם. בדרך כלל. אני לא מאמין באמונות תפלות.
בדרך כלל. יעבור לפני חתול שחור, ואני אמשיך ללכת. בדרך כלל.
אך לפעמים אני אעצור ואבדוק את המצב, לפני שיהיה מאוחר מידי.
כי אם עוברים מתחת לסולם בזמן לא נוח, תמיד יכול להישפך מיכל
טמבור של צבע אדום 5 ליטר על הראש. וזה לא טוב.
אותו יום התחיל באופן שיגרתי, כמו כל יום אחר בחיי. התעוררתי
הנחתי את רגל ימין על הרצפה, ואז את רגל שמאל, בדקתי אם יש
נעלים הפוכות בחדר. למזלי לא היו. אותו היום עד הצהריים היה
בסדר, ללא הפרעות מיוחדות. שום חתול שחור, שום סולם על הכביש
שהאוטו יכל לעבור מתחתיו. עם משאיות גדולות או אוטובוסים
דורסניים נחשבים להפרעה בסדר גודל של חתול שחור. אז היו הפרעות
מיוחדות.
הכל התחיל להתפרע לעת ערב. שיחות טלפון של סוטים, בכל
העניינים. אלו היו בעיקר סוטים וירטואלים. אני רוצה את זה...
אני חייב את זה... מה עם... - באו כל הסוטים בדרישות, עם
צביעות חסרת תקדים, שניתן למצוא רק בסיפורים דמיוניים, באתרים
סהרורים ברשת.
בחצות לא יכלתי יותר ורצתי לאוטו. נסעתי לאיטי, במהירות סבירה.
נסעתי עם חלון פתוח נושם את האוויר עם ריח הגשם. היום למרות
הכל נראה בסופו יפה. ואז זה קרה, לאחר נסיעה שגרתית של חצי
שעה, ראיתי אותה עפה לפני המכונית ושמעתי בום. בלמתי ועדיין
שמעתי בום. הרגתי יונה לבנה, לא הספקתי לראות אם היה עלה של
זית במקור, אך עם זאת הייתה לי הרגשה שהשפעתי על מהלך היקום,
ולא רק על חיי יונה לבנה אחת, הייתה לי הרגשה שהרגתי את
השלום.
עצרתי מיד, בדקתי את האוטו, חיפשתי את היונה. כלום. היא נעלמה
כמו חלום השלום של פרס, "מזרח תיכון חדש!". הייתה לי הרגשה
בקשר לעתיד. הריח באוויר כבר לא היה רק ריח של גשם, ריח נעים
של תחילת החורף, אלא ריח של ייאוש וחוסר תקווה, כמו שרפה באמצע
הקיץ או התעוררות באמצע סיוט, ולגלות שהוא היה פשוט פנטזיה
נעימה.
החלטתי להגיע הביתה כמה שיותר מהר, לנסות לשכוח מהעניין כמה
שיותר מהר, להמשיך אל המחר ולחכות שתזרח השמש על חיי, או לפחות
על העולם. הגעתי הביתה והכל היה טרי. לאחר שעתיים של המתנה
נרדמתי.
בשש בבוקר, שמעתי את הצפירה, ומלחמה חדשה נולדה במדינה.