קודם אני אתפוס אתכם. כשזה יקרה, יהיו לכם משהו כמו חמש שניות
למלמל תפילה חרישית, למרות שהייתי מציע לכם לנצל את הזמן
לסיגריה אחרונה, כי שום תפילה ושום אל לא יצילו אתכם.

קודם אני אבעט לכם בראש עם נעלי צבא עד שתתעלפו. בעודכם
מעולפים, אני אקח אתכם למקום שאין סיכוי בעזאזל שמישהו יוכל
להגיע אליו או, לחילופין, לשמוע את הצרחות שלכם.
שם אני אקשור אתכם, בצורה כזו שלא יהיה לכם שום סיכוי לברוח.
אני אעיר אתכם ע"י זה שאני אשים לכם נמלים אדומות באשכים,
העקצוץ החביב יעיר אתכם בסופו של דבר, ואם לא זה אז החתיכות
שייפלו לאט לאט מהזין שלכם בטוח יעשו את העבודה.
בוקר טוב, וברוכים הבאים למגרש המשחקים שלי. זה השלב שבו אני
אתחיל ליהנות. קודם אני אדחוף לכם זכוכיות בתוך העפעפיים ואז
אפזר לכם בתוך העיניים זחוג, אבל זחוג כזה שרק תימנים מסוגלים
אשכרה לאכול, כי זה חריף כל כך. אחר כך אני אתקע לכם סיכות
מתחת לציפורניים ונעצים בחניכיים, אשבור לכם עצם אחר עצם
באצבעות, ואדחוף לכם כמויות של חומר משלשל לתוך הגרון.
ואז אני אוציא את המקלט שלי ואקליט חמש דקות שלמות של הצרחות
שלכם, כדי שיהיה לי עם מה להירדם בלילה. בשלב זה אני אפזר את
הנמלים הנחמדות על כל הגוף שלכם, ואקשיב לכם בעודכם צורחים מה
אתם מוכנים לתת תמורת היכולת לגרד, רק לשניה.
כשיבוא לי אני אבעט בכם, כשיבוא לי אני אחנוק אתכם, כשיבוא לי
אני אקח מקל של מטאטא ואחדיר אותו מאוד מאוד לאט לחור האוזן
שלכם, ואז לאף (לא, אני לא אתקע לכם אותו בתחת, דחפתי לכם חומר
משלשל לפני שלוש דקות, מה אני משוגע?).

אני חושב שזה מספיק. זה הרגע בו אני מעביר אתכם למקום הכי חם
שיש, ועוזב. אני חוזר יומיים אחרי זה. הנמלים עדיין עליכם,
ואתם בקושי חיים, אבל מספיק בשביל להרגיש רעב וצמא. כאן אני
מוציא את הארוחה המוגדלת שקניתי במקדונלדס ומתחיל לאכול מאוד
לאט. מדי פעם מקרב את ההמבורגר הכפול העסיסי עם הרטבים והירקות
והגבינה קרוב קרוב אל הפה שלכם, ומסתכל על הלשון שלכם משתרבבת
החוצה כאילו מדובר בכוח מגנטי. בשלב זה אני אוציא מהר שדכן
סיכות ואתקע כמה מהסיכות בלשון שלכם. אני אסיים לאכול בזמני
החופשי ואז אגיש לכל אחד מכם בקבוק מים. כשתבינו שזה לא מים
אלא כוהל רפואי כבר תסיימו חצי בקבוק, אחרי הכל אתם באמצע מדבר
אחרי יומיים בלי טיפת מים, הגרון שלכם שרוף עכשיו ואתם מקיאים
בקצב לא נורמלי, רק שאין בכם אוכל להקיא אז זה סתם כואב לכם
רצח.
זה השלב בו אני תוקע לכם מתכות בעפעפיים בצורה כזו שלא תוכלו
יותר לעצום את העיניים, ומקבע את הצוואר שלכם כך שהעיניים
בדיוק במקום שבו השמש תהיה בעוד חמש שעות אבל מספיק בקו השמש
כך שזה יכאב אפילו עכשיו. אני שופך על כל אחד מכם קילו של סוכר
חום, ונותן לנמלים לאכול אתכם. בדרך הביתה אני מקשיב לצרחות
שלכם שהקלטתי, ונהנה כל כך.

אז בפעם הבאה שאני אומר לכם שאני לא רוצה להתאשפז ושאני שם זין
על כל המערכת העלובה שלכם, כדאי שתקשיבו לי.