את נשמתך הענקת לכולם
בנשמתך אהבת את כולם
ואני שואלת למה?
למה מכולם את?
למה מכולם אלוהים בחר בך?

איך אדע שאת בסדר,
כשעכשיו את במקום אחר?
איך אדע לאן ללכת,
אם אינך כאן להדריך אותי?

אני הולכת וחושבת, מתי הכל ייגמר?
אני הולכת וחושבת, מתי הכל יסתדר?
איך אצליח להמשיך בחיי?
איך אצליח להגשים את חלומותיי?

כשאת זאת שנתת לי את הדחיפה
להמשיך קדימה בהצלחה,
כשאת זאת שנתת לי את התקווה
שהכל תמיד מסתדר ויש מחר.

מחשבה אחרי מחשבה
שגוזלת ממני דמעה אחרי דמעה
במחשבה עלייך יש לי את הדחיפה
במחשבה עלייך יש לי את התקווה.

הזיכרון שלי ממך הוא טבעת זהב
הטבעת שאותך בנשמתי חרטה
לעולם לא אשכחך כי אם אשכחך
אשכח מחצית מחיי
את זו שגידלת אותי ודאגת לי
עכשיו אני זו שדואגת לך.

האם את בסדר אי שם?
האם שכחת אותי,
או שבליבך אותי נצרת?
לא אוכל לדעת זאת לעולם,
רק תני לי סימן...
סימן שאת שם.