ילד קטן לי,
בן תפנוקים,
עיניו כחולות
צחוקו פעמונים..
כשהוא מחייך
נמס לבבי,
בגופי מתחכך
מחבק מחמדי...

אך עת וקורה
מבטו זעף,
מתרחק, מתנכר
מסתגר מצטנף...
שותק וכועס
דיבורו מהסס
ואני מבינה,
משתנק לבבי...

עולמך מחמדי
כה שונה משלי,
מה שטוב בשבילך
לא תמיד בשבילי...
המציאות והכורח
מכאיבים, מאלצים,
שותקת,בוכה,
דמעות, געגועים...

אל תפחד מחמדי
אמא כועסת,
לא עליך ילדי,
עליו, שהלך,
השאירך עימדי
אתה שכל כך,
את אבא רוצה,
אך אין בידי...

ילד עצוב,
בוכה בלילות,
עיניו הכחולות
רטובות מדמעות,
מתגעגע לאבא
לחום, משפחה
מפחד גם מאמא,
זועפת, מכה...

כל הכעס שיש,
טינה, תעוקה
על בן זוג שסרח
שפגע וברח
מתפוצץ בלי משים
על הכי שקרוב
פותח פצעים,
וקשה להחלים...

דע מחמדי,
גם אם ביגוני,
בגופך, נפשך ,
בכעסי, פגעתי
אוהבת אותך,
מעריצה,מחבקת,
ונורא, נורא,
מצטערת...

סליחה...