בליל אמש החורף חזר,
טרם זמנו... לפתע דהר...
ענני הגשם התקבצו יחדיו
נדחפים לאיטם,
מובלים בשמיים,
מעל ארץ צמאה למים...
בחושך מתרגשת סופה,
טיפות גשם אחת ושנייה,
מתחזקות והולכות
נופלות מטה לאט,
נוקשות על גגות,
אנשים, מכוניות...
מתחזק המטר,
מתעצם ונצבר
שלוליות בפינות
כמעט אין מעבר...
זרמים נקבצים
מפסלים וחודרים,
סוחפים בדרכם
ערמות של עלים...
נשמתו של הקיץ
לחותו ,נעלמה
מצטלל האוויר,
מטהר נשימה...
הרטוב על גופי
אין פינה יבשה...

למרום אז
נשאתי תפילה,
אליו התבוננתי,
לעומק התכול,
הו, אלי כל יכול
תודה על הכל...
אבל,
המתן נא קמעה
עם החורף,
תנה לנו עכשיו,
לפי שעה, רק
סתיו...

זקוק לסגרירי,
לרוחות השורקות
לצביטה שבלב
ופליטי שלכות
מועקה בלבבי
ועצבות בתוכי,
תן עוד זמן אלי,
לא אכזב,
להתעלס לי,
עם הסתיו...