שטים אנו במורד הנהר שאנון
אני מצית עוד סיגריה בסיפון האחורי
רעל משובח
המים שחורים יתר על המידה
שמש חודרת מבעד לעננים הארורים
עקשניים
את נוהגת ואני מביט לאחור
אל מקומות בהם לא נהיה יותר
חושב מחשבות שלא שייכות לכאן
כמו מנתח לב שחושב על הדיסלקסיה של בנו
באמצע ניתוח לב פתוח
מיץ תפוחים נוזל לי במרכז העין
מחלחל את דרכו האחרונה
כמו שיירת רוכבים עיוורת
בערבות מדבר שוממות
את ואני בסיפון אחד
מנסים להגיע אל האין סוף
אבל בסוף תמיד יש סוף
והאין סוף נשאר בתוכנו
כמו גחליליות
המבקשות להאיר את הלילה
ונכשלות