המדרכה חולפת מתחתי
צעדים - צעדים
נשימה - נשימה
לאורך הרחוב הלילי.
פעם הייתה השמש בשדה הקוצים,
היכן שהילדים משחקים היום תופסת,
והייתי צוחקת בה בסנדלים ובצמה
ומתפלשת בעפר
גם אני רוצה
להריח את הים
ולא לפחד מהמלח.
פעם היית לי חומר -
חום ואור על אדמה כהה.
היית כמו מים חמים במקלחת
אחרי העבודה,
ועסיס הפרי הניגר על סנטר
ועיניים, וים, ואבק
ורעם מפל בין קירות אבנים
הנשמע ממרחק.
הרי פעם היית ידיים.
והגשם, והרוח, והקור,
הם מסתירים את הפחד.
רצה ברחוב החשוף
חותכת אוויר.
בתוך התנועה הזו,
הכל גוף.
הכל רוח.
בין הצעדים
נמתח המרחב.
בין הנשימות
אין מספיק אוויר
לצחוק הזה שייצא. |
