יום אחד
תפקחי את עינייך
את שתיהן, לרווחה
ותעמדי נדהמת
לגלות
שכלום לא השתנה
והכל השתנה

אותן זוג עיניים
שמלוות אותך תמיד
מנשימתך הראשונה,
שנדמה לך שראו
כל מה שאת יודעת
עומדות לרגע דום
ונפקחות

דומעות
מטונפות
בדיוק כמוך
נפתחות, נסגרות
לא החלטיות.

קשה להן פתאום
אחרי שנים של חושך
להתסתגל למצב החדש
לאור הגדול
שכל כך מכאיב בהתחלה
ומיד אחר כך מכאיב עוד יותר.

מבט זריז במציאות והן נעצמות.
את תמשיכי לחלום
כי זה קל
ותמשיכי להשלות את עצמך
כי זה לא כואב אף פעם
ותמשיכי לחיות בחושך
נזכרת איך נראה פעם אור.