הכבל של הכבלים שעובר בין הדלת למשקוף, משאיר פתח צר לאור כתום
שיכנס לחדר דרך הרצפה , ולא משנה כמה חזק תנסה לסגור את הדלת ,
תמיד יכנס לך פתח צר של אור כתום שלא ייתן לך לישון ,

פתח שאפשר לשמוע דרכו את הקולות שלכם מהחדר השני , והנה אני
שוכב כאן בדממה המוחלטת ובחוסר שקט מטורף, לא מסוגל להפסיק
לשמוע אפילו לרגע את האנחות של אוהד והצחקוקים הקטועים מלווי
הגניחות שלך, אתם מזדיינים עכשיו על מצעי המיטה שכיבסתי הבוקר
במכבסה האוטומטית בעשרים שקל לעד שבע קילו , ועוד שני שקל
לסבון,
כשהכנסתי את אוהד לדירה לפני שלושה חודשים ואמרתי לו " My
cassa  is your cassa  "
לא לזה התכוונתי , כשאמרתי " שותפים זה שותפים ועד הסוף ..."
לא הייתי מספיק חכם להוסיף סעיף מיוחד בנוגע לנשים , וכשעשיתי
את כל מה שאני יכול רק בשביל שתקפצי אלי פעם לדירה, את התסריט
הזה לא תכננתי וככה נראים החיים שלי בימים האחרונים  , הם לא
יראו הרבה יותר טוב , ועל פי רוב לא באמת יבוא שום אסון , פשוט
לילות שלמים לשכב במיטה ולבהות בתקרה,

מנסה שוב ושוב להתרכז באיזה ליין חדש לגיטרה , או להמציא סוף
אחר לפרק האחרון של הסימפסונס , או כל דבר אחר שאפשר לחשוב
עליו.. כשכל מה שיש לי בראש זה אותך משוחררת , צוחקת נאנקת ,
חסרת מגננות בידים שלו , צריך להודות בכך שלהירדם הלילה כבר לא
הצליח , ואין מקום על הפלנטה הזאת שאני רוצה להיות בו , חוץ
מבג'אקוזי של דונלד טרפ עם כמה בחורות , או באי בודד עם ג'סיקה
רביט , או מזה משנה איפה , מה שבטוח שזה לא שום מקום בתל-אביב,
ויותר מזה בכלל לא במזרח התיכון , אבל אני כאן , אני כל כך כאן
שאין מה לעשות עם זה , מלבד אולי לקום ולשטוף כלים , להוציא
מכל הסיטואציה הזאת של החוסר שינה בלילות לפחות משהו
פרודוקטיבי אחד ,
מים חמים מהברז , סבון בתנועות עגולות על צלחת ושוב פעם מים
חמים זה סוג של מדיטציה ,

-" התעוררת באמצע הלילה בשביל לשטוף כלים או שאתה עושה את מתוך
שינה ?...  "  עומדת בכניסה למטבח בטי-שירט של סאות'פארק
שקניתי לאוהד בנו-יורק , ( וכן כבר קראתי את הסיטואציה הזאת
בסיפורים קצרים של חברים שלי ,
או באחד מסרטי " הצעקה " - אחת , שתיים או שלוש. )  והנה את
עומדת צמודה אלי לא לובש כלום למעשה , פרט לחולצה שעלתה לי שבע
דולר בצ'יינה-טאון , ומה אפשר לעשות עם זה ,
שום דבר לא עובר לי בראש ,
- " זה כבר כמה לילות שאני לא ישן , " הנחתי את העובדות על
השולחן בשקט , על-מנת לא באמת להפריע ,
- " המבחנים של הסמסטר האחרון ?...."  את מתעניינת, יודעת שזה
לא המבחנים וגם לא המכוניות שמצפצפות מתחת לדירה כשהם עוצרות
מחוץ לפיצוציה, וזה גם לא שהסמים לא מעייפים אותי , הם מעייפים
ואני קרוע ולא ישנתי כבר שלושה לילות כי הדלת שלי לא נסגרת עד
הסוף ואני צריך לשמוע אתכם מזדיינים לי באוזן כל הלילה ,
- " יכול להיות שזה זה, כלומר המבחנים , אבל זה לא רק זה
....יהיה בסדר , " אני מסנן לעברך, מותח חצי חיוך מאולץ ושום
דבר לא קורה ... את נצמדת אלי עוד יותר , מניחה את ידך על גבי
ומלטפת אותי , ושוב אנחנו מחליפים תפקידים , אחרי כל הפעמים
ששלחתי לעברך את ידי וקפאת , עכשיו זה אני שקופא במקום ,
תראי אותנו שחקנים ראשים במשחק השח האישי, שלנו לא מסוגלים
להפסיד , לא מוכנים לנצח , המלך והמלכה מהנדסים לעצמם בעשרות
צורות שונות את אותו הפת , שנים מסתובבים אחד במעגלים של השני
, מבלי להצליח להתחבר ואת מושכת תנועה כלפי מעלה מחדירה אצבעות
לשערי ולוחשת - " כבר בסדר , "

- " כן , " אני אומר , לא מזיז את עיני מהנקודה בה המים
פוגשים את הכיור , צמרמורת עוברת בי , מה בסדר ?!!! המבחנים
המטורפים בתואר שאין מה לעשות איתו , הצ'ק שכר דירה של אוהד
שחזר , או העובדה שאין תא בגוף שלי שמסוגל להתמודד עם זה שאת
מחבקת אותי עכשיו?  אנחנו מתחבקים , אוספים אחד את השני פנימה
, והפעם את לא מסתכלת ממני הלאה , עיניך לא מטיילות בחדר
אומרות שלום למשהו שעומד מאחורי , עכשיו את לגמרי כאן איתי
בדממה הזאת , וזה הדבר היחידי שיש וזה הדבר היחידי שתמיד בקשתי
לחזור אליו , תלויים באוויר מחזיקים אחד את השני על-מנת שלא
ליפול ,

אנחנו נתקיים, כל אחד מוצא בחזרה את שיווי משקלו , מבטנו
נפגשים לרגע ארוך , את מרגישה אותי שם לרגע ונבהלת , ממצמצת
במבוכה כאילו מבקשת ששוב אעזור לך לצאת מהשתיקה הזאת ,
" נשארו לי רק שלוש צלחות וקצת סכום והכל יסתדר , "
" יופי " , את צוחקת , אף פעם לא הבנתי למה תמיד עזרתי לך
לברוח ממני כשרצית , תמיד יצרתי לך דלת מילוט לפני שתצטרכי
לראות אותי ניקרע ,
" יש כאן עוד שתי כוסות , " את מפנה מהשולחן לכיור , כשאני
חוזר לשטיפת הכלים ,  - " אתה פסיכי לגמרי , " את אומרת
כשאנחנו נוגעים במקרה , " כן , גם את , "
אני מוסיף , תוך כדי הפעלת כל מערכות ההגנה שיש לי לרגש שאני
לא יכול להדחיק , תברח מכאן , תסתכל על הכל מהצד ,  
" מדהים אחד שיהיה לך לילה טוב , " מנשקת לחי של בחור שכבר לא
נימצא כאן , מביט בך יוצאת מהמטבח הולכת לתוך האור הלבן שנשטף
מהחדר, אוטמת אותו דרך דלת זכוכית שהופכת אותו לכתום ,
סוגר את הברז , מסתובב ונשען לאחור על הכיור , נופל לאינסוף
כשרגלי על מרצפות של עשרים סנטימטר רבוע, פותח קופסת סיגריות
שעל השולחן ומדליק אחת , " רצית אותה יותר מדי בן-אדם , הפכת
אותה לבלתי מושגת בשבילך , סגדת כמו אדיוט לאהבה שלך אליה
במקום פשוט להיות שם, לאהוב"  הצעד הראשון היה תמיד לחפש אשמים
, האשם העיקרי תמיד היה אני , כבר בכיתה ז' הודתי באפרטהייד ,
בגרפיטי מאחורי מגרש הכדורגל , ובפרשת ווטרגייט , אחר כך
האשמתי אותך , את אוהד ואז הפסקתי לחפש אשמים , זה לא אני או
את או הקארמה המופלאה שלנו , זה הבדיחה שלי והצחוק שלך , זה
החיוך שלך ותעוקת החזה שלי , זה הידיים שלו ושיער שלך ,  זה
עיניים שלך והעיניים שלי , זה העיניים שלי והצל שעשן הסגריה
מצייר על הקיר ,
וזאת הסיטואציה ,

אוהד תמיד אמר לי , תשתחרר , אין לך בשביל מה לרוץ כבר הגעת,
זה בסדר בן-אדם אתה cool , שנאתי את זה שהערך האחרון שנשאר לנו
לשמור עליו הוא Cool , כבר מזמן לא צריך שום תוכן ממשי או
ערכיות מסוימת בשביל להביא את הרייטינג , ולא משנה אם אתה מלאך
או שטן  כל עוד זה cool נרוץ אחרי זה , ומה שעובד בשביל וורן
בטי , איגי פופ ואריה דרעי יעבוד גם בשבילי ואני cool ...cool
להחריד, וכמו כולם גם אני יודע שהכל בסדר,
עומד במקום נושם נשימות ארוכות מהסרעפת והכל רגוע ,

קורע בפראות את הכבל של הכבלים המחורבנים שבמילא לא מחוברים
לשום טלוויזיה, שישה מסמרים עקומים מתפזרים על הרצפה , הכבל
ניקרע מצדו השני ונמשך מחוץ לחדר ,
הדלת נסגרת עד הסוף מאחורי, בחדר חשוך לחלוטין מוצא את דרכי
למיטה ומתרסק עליה , גם אם אני ארדם עכשיו נשארו לי פחות
משעתיים לישון ,
והשקט הזה , השקט מהחדר השני - משגע אותי ,