ברחתי מהכל, מהצרות והחיים.
ברחתי לרחוב, כדי להבין ולהשכיל מן הטבע הגדול,
אם החיים והבית ספר לא עוזר, אולי הטבע יעזור וישפיע.
הלכתי התהלכתי, לא מצאתי שלווה
אבל מצאתי דבר אחר, הוא אולי יכול לגרום לי למנוחה,
ספסל אפור מלא באבק.
התישבתי ואולי אפילו נשכבתי, נרדמתי.
כשהתעוררתי, הבחנתי בחריטה על הספסל! קמתי והעפתי את האבק אשר
היה על הספסל... הרגשתי את הרוח הסוחפת את האבק למרחקים,
הרגשתי את הרוח הזאת שוב.
רוח האהבה
הסתכלתי על החריטה, ראיתי לב... ראיתי שני שמות מחוברים בחץ
ותהיתי לעצמי, האם האהבה היא אפורה כמו הספסל?
או נעימה כמו הרוח? |
