י. נ. גריז / חטאים |
שנתו טרופה
ומצחו הלוהט מרוסס זיעה.
ההגיים הרכים
שהוא משמיע מתוך שנתו הם כמו
פעימת בארות רחוקה.
זה הלילה השני
שאנו יושבים כך, למראשותיו.
בולשים את נשימותיו,
מטיפים לתוך עיניו את המרתקים
שבחלומותינו.
מה שהעכיר את הרגע,
זה הצורך המגונה שלך לחטט במעשי,
לבדוק מה מחטאי הישנים
לא נסלח.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|