קוראת, מדפדפת. חוזרת דף אחורה ומתקתקת הודעה. הולכת למטבח.
השוקו מוכן. מסננת אותו בכוס נפרדת. מביאה אותו לחדר. כמעט
בבהלה חוזרת למטבח. רק הבלאגן התהומי הזה מבהיל אותי. חוזרת
לחדר, סוגרת את הדלת. מניחה את השוקו במקום הבודד שנשאר על
השולחן.

מעל הערמות מניחה ספר תנ"ך וספר עזר. מנסה חזק חזק להתרכז. לא
עובד. מציצה שניה על צג המסך. הוא מסתכל בחזרה. מזמין. מכבה
אותו. לוקחת שלוק מהשוקו. אחח... חם מדי. מתוק. דומה למה
שאחותי היתה עושה פעם. אבל שונה.
קוראת את השורה שוב ושוב ושוב ושוב... לא נכנס פנימה. אבל המוח
כבר מתחיל לחשוב, מסובב גלגלים. הוא בונה משפט. שורה קצרה,
ועוד אחת, ועוד אחת. לא מפליא שאין קשר בין השורות לתנ"ך.

הולכת לשירותים. רוחצת פנים במים קרים. מרגישה את הבריזה. בחדר
הממוזג פחות נעים מפה. חוזרת לחדר. קוראת את הספר עזר. לא רוצה
שאני אקרא אותו. אומר לי לסכם. מדליקה את המסך ועומדת בפיתוי
של לבדוק אימייל.

קובץ וורד עומד לפני. כותבת כותרת באיטיות יותר מהתקתוק הרגיל,
המהיר. בקושי רואה את המסך מבעד להררי הספרים והמחברות. "מלכים
א' - מלכות שלמה והגורמים לפילוג הממלכה". כמעט נרדמת רק
מלכתוב את הכותרת, למרות שלפני 3 שעות עדיין הייתי בשיא
החלומות שלי.

מתחילה לכתוב משהו לא ברור - מעורר, נפלא ומרגש. אלוהים, לא
ידעתי שהתנ"ך יכול להיות כל כך מעניין.

מסיימת עוד פרק ועוד אחד, המסמך נהיה ארוך, כבר סיימתי עשרה
פרקים. שומרת מהר. לא יודעת מתי המחשב יחשוב שהוא צריך לקרוס.
קמה לרגע. רואה שעבדתי כמה שעות בלי אור בכלל, כבר חושך
בחלונות. את השוקו כנראה שתיתי בלי לשים לב. במהלך העבודה את
הספרים זרקתי על המיטה. פתאום אני רואה את השולחן שלי. מרגישה
עייפה - ממש סחוטה מעייפות. באמת הקובץ רץ  לי מהר, ואני ממש
מרגישה שהיום עשיתי משהו.
אחרי כמה דקות של אוכל ומקלחת קצרה להתרענן, חוזרת אל השולחן,
בהתחלה קצת מבוהלת מהמטה העמוסה שלי. סוגרת את הדלת. רואה את
הספר עזר באותו עמוד שבו התחלתי. נבהלת. פותחת את המסמך. קוראת
בקצרה ובמהירות. מגלגלת שם את עשרת הפרקים, שלמרבה הפלא, לא
קשורים בכלל לתנ"ך.

טוב נו, חושבת. לפחות משהו לבמה.