את יודעת שניסיתי. ניסיתי בכל כוחי. נתתי את הכל, אבל זה פשוט
גדול עליי.
אני בוכה בלילות, אני בוכה בחלומותיי, אני בוכה אפילו עכשיו!
מתנצלת בדמעותיי, אבל זה פשוט גדול עליי...
עברו שנתיים, האמת שהן עברו ממש מהר, אבל בכל זאת בלעדייך.
כואב לי ורע לי עם זה שעכשיו את כל כך חסרה, רק בגלל הידיעה
שאת אינך עוד כאן ושאם אני רוצה לקפוץ לבקר, להביא לך פרחים,
אני צריכה לקנות זר ולהניח אותו על קברך...
אני מדברת אלייך, בזמן האחרון חזק מתמיד. את שומעת איך אני
זועקת אליך? אני צריכה אישור מימך. לדעת שסלחת לי. לדעת שאת לא
מתאכזבת ממני. דברי אליי! כי באמת שניסיתי, אבל זה פשוט גדול
עליי!
את חסרה לי. הצחוק שלך. שמחת החיים שלך. היופי שלך והמתיקות
הכובשת שלך.
אני מתגעגעת. נורא.

לוחשת לפעמים לקירות את סודותיי
נשברת לפעמים כשזכרונות שבים אלי
שולחת לך תפילות עטופות בדמעותיי
כותבת לך שירים שירגיעו את געגועי
נסחפת לבדידות
שם אני זאת רק אני
שואפת לשלמות
ואקרא אז גם למותי



תאמיני לי שניסיתי. אבל זה באמת פשוט גדול עליי...
אני אוהבת אותך.
(נכתב ל-ש.ט ז"ל)