שאלתם את עצמכם פעם כמה החיים שלכם השתנו בגלל אירועים קטנים??

לפעמים, כשמשעמם לי, אני יושב על הספה הגדולה. ריפוד העור שלה
מבריק עם קרני השמש, וחודר לעיני, ואני מאבד את עצמי למחשבות
עמוקות. כשאני חוזר, עולה תמונה של אור גדול ואני נזכר באותו
מאורע קטן ששינה את חיי לנצח.

הייתי בן 5. היו לי אופניים מבריקות בצבע אדום. כל הילדים
בשכונה קינאו בי. אני רכבתי בירידות תלולות, והרגשתי חופש
מוחלט, כאילו אני עף. לפתע משום מקום, מישהו קרא לי:
"רד מהכביש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" סטיתי מהכביש
והתנגשתי במכוניות, והאור... אותו אור בוהק חדר לעיני, ועיוור
אותי לתמיד. כשגדלתי, סיפרו לי שבנס ניצלתי ממוות, ו3 ילדים
קטנים מתו באותה תאונה, שבנס ניצלתי ממנה.

13 שנה בעתיד, אני עדיין נזכר באותו אור בוהק. מה היה האור
הזה?? לא היה שום אדם שם, לפחות ע"פ הדוח שחקר את התאונה.
והקול שקרא לי... הוא היה מדהים. צלול, וברור, חד, כועס, אך
באותו זמן רך ונוגע. אבל יותר מכל, הייתה בו מין בגרות, שלא
שמעתי שוב בחיי. ובתור עיוור, למדתי לקרוא קולות היטב.

אותו קול בוהק הציל את חיי. ואני  לא אוכל להודות לו על כך
לעולם. כל מה שאני יכול לעשות זה להביט מסביב, ולעזור לאחרים
ככל שאוכל. ולמרות שפיזית אני עיוור, גיליתי שאני רואה הרבה
יותר מרוב בני האדם.