מטוס נוסעים מחליק על המסלול,
אני צופה בו איך צובר הוא כוח
מתרומם בעייפות, לאחר זינוק מרשים
ואת יושבת בתוכו, שרועה, קרועה
האויר נותר קריר, אולי מתחיל טיפטוף
לי קשה קצת להבחין בין מבול הדמעות
אני סובב, מצית סיגריה מחפש קצת קפאין
ומהלך לכיוון ההוא, כיוון הבית
אנשים עוברים שבים, ואני לובש קצר,
מנסה למחות על משהו שאין לי שליטה עליו
את עוצמת את עינייך, בשמי העיר עובר ענן
מולך עוד דרך ארוכה, תנועה שקטה
ולא רואה את סוף הדרך...

עוד רבע ואני כבר שם, בתוך חדרון חמים
ולך חמים גם במקום אחר, גבוה מעלי
כי מה זה רבע לעומת יממה שלמה?
כי מה זה פה לעומת קצה תבל מופלא?
מדליק מכשיר שמרצד אל מול עיניים עייפות
לובש חלוק, מחזיק שלט ולא יודע אם לבהות
שומע רעש מתחזק, מקים עצמי אל המרפסת
רואה מטוס נוחת, אולי חזרת בסתר?
כי הרגשות גואים ורגשות עולים
אני עוצם עיניים, מתעסק בדימויים
מחר תגיעי את פנייך יקדימו רק שמיים תכולים
ופה חמסין ובלבי נותרו ברקים ורעמים

שוכב וקר פה עם עצמי, אוחז תמונה שומט מילים
מסדר כרית מתחת ראש, רואה תקרה
הזמן זוחל בעצלתיים, חושב, קופאות לי הידיים
ואת הגעת ליעדך, אם רק הייתי במקומך
כבר בין ערביים והשמש לא רוצה להיכבות
כדי להדליק לך את הדרך, אם יעלו החרטות
מדוע בחרת להרחיק עד שם מבין כל המקומות?
מדוע לא מצאת נחמה בין זרועותיי החסונות?
רוצה רק לעטוף אותך, איתך לשתוק
רוצה לחוש וללטף שערותייך
ולנשק לשתי עינייך העצומות
שוב פעם נרדמת ואת שלווה
שוב מתמלא באהבה...