בבית הקברות-
תמיד קר.
וגם תמיד מאוחר מדי.
ויש שם רוח אחרת.
ואהבה,
טמונה בין רגבים.
ואגוצנטריות מעוורת.
וחוטאים,
שבזים למחשבותיהם.
ודם מהלחיים של סבתא שלי.
ואת אבא.
טובל בדמעות שקטות.
ופנים.
ואולי גם שטנים.
וצער,
פרידה,
מפגש משפחתי.
הפנמה די איטית
של הסוף,
של כליה.
וכרם ירוק-
להשלות, או אולי לעודד
ואוטו יקר
שיסיע
מי שלא מתמודד.
והשמש שקעה
ותשקע
עוד מליון מחזורים.
היגון
ילווה
במשק כנפי ציפורים.
ובלילה
תחרד לה שנתי
משדים אחרים.
ומרעש פנימי
ואשיג גם שלווה
לפעמים
ואחלום לתומי.
עד שיגיע היום.
שיגיע יומי...