יעקב-שי שביט / דמדומים |
גדולים מאיתנו. אנו
מתמעטים
והולכים
מחצית שנותיי היה לי בית
לחזור אליו מנדודיי
להתאושש ממשוגות
מחצית שנותי היה ביתי
מרגוע
לא עוד
עד חביוני מוחי אני קודח
ידי יעקב אלה ששוב לא תינקינה
וקול עשיו
מכונית שחלפה בשעטת רמקולים
מצריחה בלמיה ואובדת אי-שם
בפקק. אני מתאמץ להיזכר
איך שיחקה השמש תופסת
עם ענני הפיקוסים
ירוקי העד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|