כל האורות כבר כבו
כולם כבר שכבו במיטות
קוקיה עליזה בודדה
מצייצת שנתן של שעות

לבנה מלבינה על גגות
בשלווה על העיר מתנוססת
שרה שיר ערש לאח ואחות
ומצע כוכבים היא פורסת

תנשמת הליל מקיצה
לקול תן מיילל אל שמיים שקופים
כאסיר של האור שלחושך יצא
מביטה בו מבין ענפים

אגדות בשעה זו קמות מספרן
ויוצאות לאויר ולרוח
פיטר-פן והצל מתאחדים מעצמם
במשב חלוני הפתוח

אור של ירח, שעתי היחידה
"חיית לילה" קוראים לי כולם
ואני - לפעמים, בלילות עם עצמי
יוצא מתוכי שוב ילד קטן