אתה פוגע בה הרבה בזמן האחרון, קצת יותר מדי, או שאולי זה
בגללה, אולי היא זאת שנפגעת יותר מדי בקלות.
פעם אהבת אותה יותר מהכל, אהבת אותה ולא הפסקת להזכיר לה את
זה. היית אומר לה כמה היא חשובה לך ושהיא הכל בשבילך. היית
עושה הכל כדי לא לפגוע בה, לא להכאיב לה. הדבר האחרון שרצית
היה שהיא תבכה בגללך, שהיא תקח את הדברים שלה ותחליט ללכת,
לעזוב אותך לבד.
אבל כל זה היה פעם, כל זה השתנה. עכשיו כבר לא אכפת לך, עכשיו
אתה אפילו נהנה לפגוע בה, אולי בגלל שזה מזכיר לך כמה היא
אוהבת אותך, או שאולי סתם אתה עושה את זה לכיף.
אתה לא יודע מה עובר עליה, מה היא מרגישה. אתה לא יודע כמה
פעמים היא בכתה בגללך, רק בגלל שהיא מתגעגעת למה שהיית, למה
שהייתם פעם. היא הפכה להיות כמוהה, כמו אותה בחורה שאז עזבת
בשביל להיות איתה. הבחורה שבכלל לא אהבת אבל היה לך נוח איתה.
היא מרגישה בדיוק כמו אותה בחורה ורק מחכה ליום שתבוא אליה
ותגיד לה שהתאהבת במישהי, או שמישהו אחר, כי הרי בסופו של דבר
זה מה שיקרה.
מאז שחזרת הקשר בינכם הוא לא מה שהיה, אבל היא כנראה עוד לא
הבינה את זה. היא כנראה מסרבת להבין, מעדיפה לחיות בעבר, מחכה
ליום שתבוא ותגיד לה שוב שאתה אוהב אותה, ליום שהיא תסתכל לך
בעיניים ותראה שוב את מה שהיא ראתה אז, בפעם הראשונה שנפגשתם.
היא לא האמינה באהבה עד שהכרתם, היא אפילו אמרה לך את זה ביום
שאמרת לה שאתה רוצה אותה. היא אמרה לך את זה ואתה התאמצת לשכנע
אותה שהאהבה כן קיימת, והצלחת. גרמת לה להתאהב בך וגם אתה נפלת
אחריה חזק. הייתם הכל אחד בשביל השניה, אתה עדיין זוכר את אותה
תקופה? אהבת אותה מספיק בשביל לנסוע אחריה לחו"ל. לא היית עושה
את זה בשביל אף אחת אחרת, רק בשבילה. היה לכם מושלם ביחד, רק
אתה והיא אחרי שכל כך הרבה זמן חיכיתם לזה.
היא לעולם לא תשכח את ה3 ימים האלה. הם גרמו לה להתאהב בך
מחדש, למרות שהיא כבר היתה מאוהבת בך עד מעל הראש. "אף פעם אל
תשכחי שבאתי בשבילך לברצלונה" אמרת באיזה יום אחד שהיא קצת
השתגעה לך. זה המשפט שעדיין נותן לה תקווה שאתה שוב תתאהב בה.
אבל זה לא יקרה, היא יודעת את זה, זה לא יקרה כי אתם כבר יותר
מדי זמן ביחד בשביל שזה יקרה. היא עוד אומרת לך שהיא אוהבת
אותך, עוד מקווה שתגיד לה את זה בחזרה. אבל אתה לא אומר,
ואולי זה קצת מכאיב לך שאתה לא יכול לאהוב אותה כמו פעם.
ועכשיו היא יושבת וכותבת לך את זה, למרות שלעולם לא תקרא את זה
ולעולם לא תדע כמה דמעות זלגו מעיניה, בגללך.
מוקדש לרון. |
