מה כבר עשיתי?
לקחתי אותך
למקום קצת מרוחק
בדמיון שלי.
מקום אוטופי...
וכיסיתי אותך
בנוצות של רגש
לא מציאותי,
אבל רגש אמיתי.

אני לא מציאותית,
אני יודעת...
גם אם לא היית אומרת.
בעצם לא אמרת
אבל העיניים שלך אמרו.
והעיניים שלי שתקו.

זה כמו גידול
שמתפשט בכל הגוף.
ולי רק נותר
לעוות את המציאות,
לטפח את הרגש המזוהם
ולגרום לו
להתעצם בתוכי
עד אובדן חושים.

אם הייתה לזה תרופה
לא הייתי לוקחת,
כי תרופות זה לוקש קפיטליסטי.

היום אף אחד
לא יצליח לעבוד עליי.

לליצנים יש אף אדום ונפוח
כי הם בוכים המון!