|
הכאב הוא הסוהר
ואני היא האסירה
של הכאב של עצמי
הוא מלקה אותי
ואני מוכה
ברצון ובהסכמה
בסלידה ובשנאה
הכאב הוא הסוהר
ואני היא האסירה
הוא מושך אותי בשלשלאות מתכת
ואני, אינני יכולה להתנגד
נגררת אחריו
וגוררת אותו איתי
בכל אשר אלך
הכאב הוא הסוהר
ואני האסירה
זמן רב מידי הייתי ילדה רעה
הכאב הוא עונשי
יותר מזה, הוא תענוג
והלקאה עצמית
חוצה גבולות
הכאב הוא הסוהר
ואני האסירה
די, אני רוצה שיפסיק
אני רוצה שכבר ילך
אפילו דה-סאד בכבודו ובאכזריותו
לא היה ממציא עינוי טוב יותר -
סדיסטית ומזוכיסטית כאחד
הכאב הוא הסוהר
ואני האסירה
חטפו אותי
למחנה השבויים
של הגסטפו
הדיקטטורית של עצמי
אני בתפקיד המענה
ובתפקיד המתענה
אולי בסוף אחליף את ישו
הכאב הוא הסוהר
ואני האסירה
האם יום אחד יבוא המשיח
ואולי אני עצמי אגאל אותי
הכאב סוגר
הכאב משחרר
להתכנס פנימה
ומצד שני לברוח
אם הכאב סוהר
ואני האסירה
אם הכאב הוא אני, אנוכי ובשרי
למה אני כל כך רוצה לברוח מעצמי?! |
|
|
פרגן היא אמרה
לי פרגן
היוצרים הללו
יודעים לעצבן
פרגן כל עוד את
יכול,
כמה כבר אפשר את
זה לסבול,
שום דבר לא
נותר
מכבודך
המנוכר,
וממחר בחמש
ושלושים עת
יצירותיך החדשות
פה עולות,
תפתח דף חדש
תפרגן לחדש
ותמצא חרוז יותר
נחמד...
ק. מרכוס, צאר
רוסי, בקאבר
ממלכתי, לפי
בקשת רעיתו נקרא
לה אחותי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.