סטיבן גל בלום / תמונת ילדות, II |
נסתר מעיניך. את מוקפת בבני גילך,
המנוולים - חלקם טרם התחלף להם הקול -
ואני אחר. את שולחת יד למדף הגבוה: חוורת וארוכה.
את עטופה וקר לך אני חושב אותך: והייתי בא ואוחז בך
ונוקב בשמך, והיית שלי.
שערך גולש על כפתיך, היכן שלא העזתי
הנך יפה.
דמיתיך בשיר. שלי את.
היכן שציפיתי לך: ואני מוקף באנשים שאני מתעב
המספקים תירוץ לחוסר אוני. אני לא פוגע בך
ולא קיים עבורך. אני חי אותך, הרי את עצמי אני חי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|