בשנת חיי האחרונה אכלתי שבע פעמים פלאפל, שמונה פעמים סלט
חצילים של דודה טובה (שאני לא אוהב, את הסלט אני מתכוון, אבל
חייבים לאכול כי זה מה שיש בארוחות משפחתיות ולא נעים לא
לקחת), לפחות מאה פעמים ניגבתי חומוס ואפילו פעם אחת הרשיתי
לעצמי לחטוא במקדונלדס. עם כל האמונות על צמחונות
ואנטי-גלובליזציה, פעם אחת לאכול איזה המבורגר שומני לא תהרוג
אותי, תרתי-משמע.
בשנת חיי האחרונה הספקתי לנגן לא מעט בגיטרה ואפילו לכתוב שיר
ועוד בית, שלא מעט אנשים (גם לא הרבה, אבל אמיתיים) אהבו ואמרו
לי שהוא טוב. הרגשתי טוב עם זה.
בשנת חיי האחרונה הגעתי פעמיים למיטה עם מישהי ונצרתי בלבי
לילות נפלאים. בשלוש פעמים אחרות, עם נשים אחרות, העדפתי לשכוח
את המאורעות של ליל אמש כמה שיותר מהר. הספקתי גם להתאהב פעם
אחת בשנה זו, אולם גם לחוות פרידה קשה וצורבת, מאותה אחת, כבר
לא "האחת". למרות זאת קשה לי לומר שמתתי בודד, כיוון שהיתה לי
משפחה והיו לי חברים והיה לי אף מספר טלפון של בחורה מקסימה
בשם יעל. אמנם עוד לא ממש הכרנו, אבל שיחה אחת ארוכה באוטובוס
הבין-עירוני הבטיחה רבות, יותר משתוכל לקיים (אם כי עוד לא
ידעתי זאת אז) וסיימנו אותה בחיוך גדול, המבט "הזה" בעיניים
והחלפת מספרי טלפון. הבטחתי להתקשר עוד באותו הערב.
בשנת חיי האחרונה איחרתי חמש פעמים אוטובוס קריטי וארבע פעמים
רכבת קריטית עוד יותר. רק פעם אחת זה קרה באותו יום, שפיספסתי
את שניהם. זה גם היה היום הכי גרוע שלי באותה שנה, אבל כמו שיש
דברים רעים, יש גם טובים ואני זוכר לפחות יומיים ממש טובים
שהיו בשנה הזאת.
בשנת חיי האחרונה הספקתי להכיר שלושה אמנים חדשים שאני יכול
לומר שהשפיעו עלי עמוקות, מוסיקלית, לירית, פסיכולוגית. עד כדי
כך אני אוהב את המוסיקה שלהם. אהבתי. למרות שזאת רק שנה ואין
לי הרבה כסף, הצלחתי לקנות את כל הדיסקים שלהם. לא בטאואר
רקורדס. אחרי שהם פיטרו אותי לא הסכמתי להתקרב לשם שוב. איך
הבוס חושב שאני מטעה את הלקוחות עם ה"ידע המוסיקלי הדפוק
והמעוות שלך", שלי, כשהוא שמע רק ממני שיש כזה אחד, בוב דילן.
שיהיה, כאמור לא חזרתי לשם ולא הייתי חוזר גם לו זאת לא הייתה
שנתי האחרונה.
אבל זאת הייתה. אני הייתי.
בשנת חיי האחרונה הספקתי לעבור את כל חאן יונס ומחנות הפליטים
של עזה, לאורך ולרוחב. ראיתי חברים שלי נפצעים, פעם אחת נהרגים
(נהרג, ליתר דיוק, כי השאר היו רק מוכרים בפרצוף) בשביל
המתנחלים שגרים שם באזור. אבל רציתי לחשוב שכל זה בשבילי, כי
אנחנו כאן מעבירים את הזמן ועוזרים אחד לשני. בפלוגה, אני
מתכוון.
חבל שבשנה הזאת לא יכולתי לעשות יותר בשביל החברים שלי, למרות
שמאוד רציתי.
בדיעבד אני יודע לומר בכאב.
לפחות עכשיו אני איני עוד עם אלה שאינם עוד ואנחנו לא מדברים
על המטרה הלא ברורה ולמה אנחנו כבר איננו. לפחות עכשיו אני
שוכב לצידם.
דומם. |
