תום מור לי / שלכת |
עינייך היו אז צבועות בשלכת.
ואני כמו עלה מת נאחזת, מפחדת ליפול.
הרוח שלך כבר עברה פה, חנקה אותי לתוכה.
במקום בו נעלמת לא השארת לי אפילו צל
לעמוד תחתיו.
שתיקת שלכת בצמרותייך,
עננים בדמותך בשמיים, מורידים טיפות על המים.
באתי אלייך עם בוא הסתיו,
עינייך היו אז צבועות בשלכת.
ואת הפכת להיות קורבן שיריי.
בשם האביב והקיץ זוכרת אותך,
ובשם החורף והסתיו אוהבת אותך.
(מוקדש "לקורבן שיריי")
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|