איי איי איי, צ'יקו. איזה בנאדם טוב הוא היה. באמא'שלי. כל פעם
שהייתי צריך מש'ו, טלפון לצי'קו. סיגריות וכל המשתמע מכך,
אבסולוט או סתם טרמפ לקניון העלוב הזה, רננים. הדבר שאני הכי
אזכור מצ'יקו, זה המסעות שהוא היה עושה לנו. אין מצב שביום
שישי נעשה מה שעשינו ביום שישי שעבר. כל הארץ הגענו. ככה זה עם
צ'יקו, תמיד צריך להכיר עולמות חדשים, אנשים חדשים, בחורות
חדשות. צ'יקו לא אהב לישון בבית. כל לילה, היה מקים אוהל ליד
בית ספר. צ'יקו טען שזה לחישול עצמי, שהוא מתכוון לנסוע
לתאילנד ובורמה להרבה שנים אחרי הצבא.

הוא שלח לי פעם גלויה מג'נין, שועשעתי, זה היה בערך מש'ו כזה:

"ברקוביץ'! יא 0! אתה לא יודע מה אתה מפסיד. כל יום 18 שעות
בטנק, חירבנת פעם בטנק? אני מניח שלא. תגיד ברקוביץ' מה שלום
החברה הבתולה שלך? והאמא הבתולה שלך? הכל טוב אה? אני חוזר עוד
שבוע, מסור ד"ש לכולם, משה חיימוב (או בקיצור, צ'יקו.)"

הרבה זמן לא שמעתי ת'שם הזה, משה חיימוב. נדמה לי שפעם אחרונה
זה היה ביסודי, כשאנשים עוד קראו לו משה-מושיקו. אני לא אשקר,
הייתה עוד פעם אחת ששמעתי ת'שם הזה, משה חיימוב. כשקראתי
ב-Y-NET שהוא מת מירי מחבלים.

מוקדש לזכרו של ויקטור אריאל, בנאדם טוב, כמו שמספרים... שאף
פעם לא הכרתי אישית. הדבר היחידי שאני זוכר ממנו/יודע עליו זה
בעיקר שהוא היה זה עם הזקן והחולצה של מנצ'סטר יונייטד, שניגן
בדשא והרים את פיני הענק.