דוד נניק / הו אנטייה |
הו אנטייה
מעינייך הכחולות ירד הגשם
מטפטף מתופף ומתעופף,
נתזים נתזים שקיפצו
משלוליות צ'יליאניות.
הו אנטיה
ההיית או לא היית?
האם זה משנה?
נגעתי בשפתייך לאחר
שהאלכוהול זרם בדמינו.
הו אנטיה
היכן את עכשיו
האם בערבות אפריקה
או בערבות ליבי?
האם חשבת מאז עלי?
איך קמתי ועזבתי
רגע לפני האהבה
איך נזכרתי שאהבתי
רגע אחרי העזיבה.
הלב צעק, גנח, זעק, נבח
הגוף רעד, עמד, בכה לעד
והרגליים נשאו את העוול
נסעו בשממת המדבר
וחוץ מלצעוק את שמך לצוקים
הו אנטייה
דבר לא נשאר.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|