משב רוח קל ליטף את פניי, סוחף איתו את הדמעות
ליבי שהפך כבר לאבן מרוב מהלומות האהבה מתרכך כאשר טיפות הגשם
הראשונות עוצרת כדי להביט בי בדרכן מטה.
יום סתיו קריר ואני מתכרבל בספה, קורא ספר, אך המחשבות נודדות
הרחק אל חיוכך הכובש, משתהה במחשבה זו, סופג את האור שלך נמס
בחום שלך, שעוטף אותי ברגע ולפתע אין עולם ואין ספה ואין טיפות
של גשם.
רק את ואני מתחבקים, מגששים את דרכנו כאילו שרק היום נפגשנו,
את מטה את ראשך לנשיקה ושפתייך הרכות מתבקעות למגע לשוני.
את מלטפת את שיערי, ומחבקת חזק,  עכשיו כבר אי אפשר להפריד
בינינו, נשמותינו התמזגו, וגורלך קשור בגורלי לנצח, חולם על
כמה שיהיה לנו טוב ביחד כשרק תחייכי את החיוך השובב שלך זה
שכבש אותי.