נגיד שאתה גר בבית בצפון, בוילה. הלילה יורד ואור הירח נשפך
דרך חלונך. האור עמום ומבשר רעות. חצי ישן אתה הולך כמו זומבי
לעבר שערך המצופה זהב. אתה פותח אותו. מוחך לא קולט זאת וממשיך
לפסוע. המוח שלך לא בדיוק מבין מה קורה, אבל אתה ממשיך לפסוע
למשך המורד. לפתע דקירה חדה עוטפת את גבך, זאת ציפורן צהובה
בין הצללים. את הדקירה המוח שלך קלט. הוא העביר מסר לחלק של
הפה "תצעק צעקה", והפה תפקד מצויין. אתה צועק תוך כדי נגיעה על
המקום הדקור, לא מבין למה, אבל עדיין עושה זאת. הירח נראה כמו
חלק מהאות אלף, וזה מזכיר לך "אכלת אותה!", אבל אתה ממשיך
לצעוק כמו מטורף. אתה הולך ומתנדנד. אתה שומע צחקוקים מאחורך,
צחקוקים כאלה: "ממהההההה", מזכיר את המילים "מטורף אחד". לפתע
המוח מעביר פקודה לרגליים להתחיל לרוץ. הרגליים מתחילות לנוע
לך והם מגבירות את הקצב לאט-לאט. אתה ניזכר בחייך, על אישתך
שנפטרה, על העבודה שאתה יושב כמו דביל כל היום וקורע ת'תחת
בשבילה, ועל חבריך "האהובים". אתה ממשיך לרוץ. אתה נזכר בשעון
שמצוייר עליו איש עם שתי ידים מחוגים, והרבה ידים לכל מספר.
אתה אהבת את השעון הזה, הוא תלוי בביתך. אתה ממשיך לרוץ. אתה
מדמיין וילון מתנופף באוויר, אתה לא מבין למה, אבל זה מה שעולה
לך בראש. אתה ממשיך לרוץ. אתה מריץ את חייך, הם כמו שיר ערש,
הם מרדימים אותך. אתה ממשיך לרוץ. הצחקוקים הגועליים נשמעים
מאחור. לפתע, אתה נזכר, שדקרת פעם מישהו שאיים לקחת לך את
הארנק. האיש היה שחור שער, עם שפם קטן, עצבני כולו. הוא נראה
כמו מפלצת, הוורידים כמעט יצאו מראשו. אתה ממשיך לרוץ. אתה
נזכר שהאיש הזה אמר לך: "זה שוד, תביא את הארנק, מיד!". אתה
נזכר איך הוצאת סכין ודקרת אותו במצח. אתה נזכר איך הוא מילמל
:"אני אנקום" וטיפת דם נטפה ממצחו לפיו, הוא מת. אתה ממשיך
לרוץ. אתה רואה שהכביש רטוב, חושב מה יקרה אם תחליק... ותוך
שניות מעטות אתה מקבל מנה מהאירוניה האלוהית - ומחליק. יצור
אדום בעל קרניים, כנפיים וזנב קופץ עליך. הוא דוקר אותך במצח.
טיפה קרה נוזלת מהמצח, מחליקה מהאף אל הלשון. היא אדומה.
1,2,3, אתה מת