הגשם השקט מתדפק על חלוני
לעתים תכופות הרבה יותר מאי פעם -
כך היא אומרת,
נמאס לי!
כשהנוף היחידי שלי הוא מסדרונות חיוורים
מעוטרים בפסים כתומים וכחולים,
ובסוף כל משעול "מרתק" שכזה
ישנו עיטור שנדמה היה פעם למגן דוד
אך התרסק באחד מהקרבות העקובים שחווינו כולנו.
עיניה אבדו בעת שרצחו את הגב' תקווה
מאז רק נמאס לי,
כשהנוף היחידי שלי הוא קירות חיוורים
מעוטרים בפסים כתומים וכחולים,
ובכלל חסרי חיים
ובסוף כל משעול "מרתק" שכזה
ישנו עיטור שנראה כמו מגן דוד רצוץ
נפשה פועמת עדיין בקרבה,
אוחז את כפותיה המאוחות
אוזר את כל כוחותיי ומחייך
מלטף שערה, לוחש באוזניה אהבה
אך היא אינה משתכנעת,
משתרע תחת כנפיה,
כניעתה קרבה,
כמה הייתי רוצה להיכנע יחד עמה. |
