|
בשדה פרחים הייתי קם ורואה רק את צלו
מביט סביב פעמונים ושאר גביעים מלאים בצבע
נוטים ליפול, רוצים לחדול מכל העומס של יופי ארץ זו
היה קוטף מניח חרש ומקבץ לכדי זרים
ומתרחק עם רדת ערב נעלם אל בין פרחים
אומרים עליו שכל כולו היה מקדיש לכל בניו
ומספר סיפוריהם בקול ועל הכתב
ביתו נמצא בלב לבו של השדה למול ביתי
ביתו נמצא בכל שדה אשר נצבע בצבעוני
איפה ניתן עוד לקבץ כמוהו קבצן פרחים
שדה עמוס מניח חרש על אבן צבעוני. |
|
|
אף אחד לא אמר
שכשעצוב צריך
לבכות, לעיתים
עצב הוא הצעד
הגדול ביותר
שאדם יכול
לעשות, גם אם
זאת רק תקופה
קצרה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.