שיר זה מוקדש לחברי הטוב יואב אשר לאחר שיחות נפש ארוכות החליט
לעשות מעשה ולצאת מ''עבדות-לחרות''.
ולכל היואבים והיואביות באשר הם-חצו את יאור המדמנה וחייכו
שוב.
אינשאאלה!!

אנא, סעי לדרכך,
כבר סבלתי די!!
כל זמן שאת כאן,
אין לי אויר.
לחפש ממך,
אין כבר מחיר.
פזמון:
אני חייב, חייב להתעורר,
ולנשום שוב חמצן נקי.
ולפקוח שוב את העיניים,
ולהרגיש את עצמי חפשי.

לכן, סעי לדרכך.
כבר סבלתי די.
לא רוצה למהר,
לא רוצה לפגר.
רוצה רק חופש ממך,
וקחי גם את אמך...
פזמון:
אני חייב, חייב להתעורר,
ולנשום שוב חמצן נקי.
ולפקוח שוב את העיניים,
ולהרגיש את עצמי חפשי.