אתמול בצהריים דרסתי חתול. שתי שניות של אי-ריכוז וגזלתי מאיזה
חתול אחד את החיים שלו. שנייה לפני שפגעתי בו ראיתי את החיים
שלו עוברים מול העיניים שלי. איך שהוא נולד לאימא חתולה וכאב
וביגון רב, הפעם ההיא שהוא רדף אחרי מקק שבסוף הצליח להשתחל
באיזה חריץ צר במרצפות תל-אביב, הפעם הראשונה שהוא עשה
חתלתולה. אחרי כל הפלאשבקים התחלתי לתהות אם ראיתי אותו אולי
פעם אחת, כשהלכתי ברחוב, זמן רב לפני כן, ופשוט לא טרחתי לזכור
אותו.
דקה אחרי כבר תהיתי מה יקרה עכשיו. האם יש חוק כזה שאומר שאסור
לדרוס חתולים ? דהרתי במחשבתי לכיוון היותר רחוק, האם אנשים
שדורסים חתולים מגיעים לגיהנום ?
הרהרתי בזה בערך 10 שניות ושכנעתי את עצמי שבכל יום נדרסים
עשרות חתולים ברחבי העולם, שזה לא אשמתי בכלל ושהוא לא היה
צריך לקפוץ מול המכונית שלי ושלאף אחד לא אכפת, חוץ מאולי איזה
פריקים של 'תנו לחיות לחיות'. אבל.. אבל מה אם ה"רצח" שלי
ישפיע על בן אדם אחר ? מה אם יעבור באותו היום ילד ברחוב ויראה
את החתול חסר החיים הזה מוטל באמצע הכביש וזה יגרום לו לשריטה
עמוקה בראש שתשפיע עליו בטווח הרחוק ותגרום לו בסופו של דבר
להפוך לרוצח, או אולי לבחור בבחירה הלא נכונה ולגרום למוות של
עצמו רק בגלל שאיפהשהו בתת-מודע שלו המקרה הספיציפי הזה של
צפייה בחתול דרוס באמצע הרחוב גרמה לו לבחור את הבחירה הזאת
שגרמה למותו שלו עצמו ?
רגע, ומה אם הבחירה בעצם הצילה את החיים שלו ? ומה אם היא
הצילה חיים של שני אנשים ? או של עשרה ? או של מיליונים ?
אולי היטלר ראה חתול נדרס ברחוב בגיל 4 על ידי יהודי, ואף אחד
לא יכול היה להעיד על כך ?
אז יכול להיות שההקרבה הזאת, ש"נידבתי" את החתול ההוא לבצע
בעצם גרמה לו להשפיע על ההיסטוריה האנושית, ואני בדרך עקיפה
השפעתי על ההיסטוריה האנושית ובעיקרון הצלתי את חייהם של
מיליונים. נכון שהסיכוי שדבר כזה יקרה קלוש בצורה מדהימה, אבל
הוא עדיין קיים. אז אולי אני צריך להרגיש יותר טוב עם עצמי על
זה שדרסתי את החתול הזה. יש ת'פתגם הזה, כדי להכין חביתה אתה
צריך לשבור כמה ביצים.
אז לקחתי ת'מפתחות, התנעתי את המכונית ונסעתי משם. השארתי את
הגופה מוטלת באמצע הכביש, כי אולי, אבל רק אולי, זה המעשה
שעשיתי שישאיר, בדרך עקיפה כמובן, את חותמי בעולם הזה.
עכשיו כשאני חושב על זה, אני לא בטוח שזה היה חתול בכלל. |
