שוב הגעתי לכאן, עם הלב השבור והרעוע מזה שנים שלי, אל המבוי
הסתום.
פעם שנייה שאני מתאהבת במה שאי אפשר, בחוסר ההגיון המוחלט הזה,
בסיכוי הקלוש והבלתי מורגש. פעם שעברה לקחו לי כמעט חמש שנים
(תמימות אך מלאות בכל כך הרבה כאב) להתגבר על המכות שהנחיתה
עליי המציאות. יש אנשים שקוראים לזה אהבה.
הפעם, אני לא יודעת מה יהיה הלאה או כמה זמן הסיוט יימשך.
התאהבתי בך.
כמו גל שסחף אותי אחרייך מבלי ששמתי לב. ומותק, אני טובעת בך.
כל כך רוצה לספר לך על האהבה המדהימה הזו אלייך שגדלה בתוכי
ומתגברת מרגע לרגע, אבל יודעת שאסור ואי אפשר.
אתה של מישהי אחרת, אותה מישהי שזוכה לראות את פנייך המקסימות
מתעוררות ליום חדש, אותה אחת שזוכה למגע הרך ולאהבה חסרת
התנאים שלך.
ברור לי, אהובי, שהתזמון שלי גרוע.
אם רק הייתי מגיעה לפני כמה שנים, ההנחה הסבירה היא שהיינו
יחד.
אם רק החיים היו מובילים אותי אז למקום בו אני נמצאת עכשיו...
אבל אין לבכות על הזמן האבוד ועל חוסר השליטה שלי על חיי.
ומותק, אני בוכה כל יום וכל לילה, כמה שעות לפחות, כבר כמה
חודשים.
כשאני איתך, אני שבויה בקסמים הבלתי נלאים שלך, לא מסוגלת
לראות דבר מלבדך. אחר כך אני יושבת לבד ואני והדמעות משחזרים
כל רגע וכל מילה שנאמרה... וזה רק הולך ומתגבר, אני לא מפסיקה
לבכות ומשהו בפנים מתפרק ונשבר.
אולי כי אני יודעת מה שנינו מפסידים, אולי כי אני יודעת איזה
קשר ואהבה היו יכולים לצמוח בפשטות מדהימה בינינו.
והתסכול, כל כך גדול ומתפשט בכל הגוף... אני קוראת אותך, כל
מבט וכל תנועה, מדברים ללא מילים, פשוט מבינה הכל ומחייכת
מבפנים.
אני רוצה שמשהו יקרה, ישתנה לטובה, כדי שאוכל להאמין שכן יש
איזשהוא צדק עליון שמצמיד אנשים יחד.
אני יודעת שנהיה מאושרים עד השמיים ביחד, לנצח, והאמונה הבוערת
שעמוק בפנים גם אתה יודע, היא זו שמחזיקה אותי בחיים.
זה לא אותו דבר בלעדייך... הכל חסר טעם, משמעות וחיים אם אתה
לא איתי.
אני רוצה שתחזיק אותי לפני שאפול, שתוותר ותבין... אך יותר
מכל-
רוצה שתאהב אותי. כי מותק, מאסתי בדמעות.
בין כל הכאב הממלא הזה, מצויים כמה רגעי השראה, אין ספק.
חיוך של אדם קרוב, האוויר הקר של הבוקר הכחול, חיבוק במקום,
דמעה זולגת, תו מתנגן, דבר לא יעצור אותי מלאהוב אותך.
ישנם רגעים שממלאים אותי תקווה וכח, אתה מחייך, אתה צוחק. ואני
נשבעת לחכות לך לנצח, לא משנה כמה זמן ייקח לך להבין שאני בעצם
אהבת חייך. ויש רגעים, כמו עכשיו, שאני בוכה מבלי אפשרות
לעצור, כי אני יודעת כמה קשה הדרך.
הימים רצים להם, ועברו כבר כמה חודשים מלאי לילות לבנים וימים
מתישים. אני נשברת, שוב ושוב, ואני הרי בנאדם חזק. זה לא קורה
לי. לא לא לא, כן זה כן. כמה אפשר להדחיק? אני ישנה כדי לשכוח,
מעשנת כדי להתעלם, מדברת וכותבת כדי להרגיע את "זה". אבל "זה"
בוער בי, כמעט כמו האהבה המשוגעת הזאת.
אין לי שום אפשרות לדעת מה אתה חושב ומה אתה יודע על איך שאני
מרגישה, אני ממלאה את המגירה במכתבים שלעולם לא יגיעו לעינייך,
בדיוק כמוני.
בוכה כשאתה הולך, כשאתה מתנשק איתה, כשאתה פוגע מבלי לדעת.
הלוואי ויכלתי להאשים אותך בכאב הזה, בקלות הזו שאפשר להתאהב
בך, אבל זו לא אשמתך. אתה יודע כמה קל להתאהב בך? אתה כלכך
מקסים ושובה, יש בך משהו אחר ומיוחד שמעולם לא ראיתי אצל אחר,
ואני רוצה את זה לעצמי. רק בשבילי.
תחבק אותי מתחת לשמיכה כשגשם בחוץ והצלילים של שנינו מתנגנים,
בלי מילים, בלי אבל, בלי כלום. רוצה אותנו טהורים מהעבר
והבעיות, ממנה.
אבל אתה אוהב אותה, היא זו שאתה מחבק-דואג-אוהב ואתה נאמן לה
לעד. גם אם יש בעיות, גם אם האהבה שלכם היא כנגד כל הסיכויים
וההגיון, אתה שם איתה. לא מרפה לשניה.
בוכה בוכה בוכה. אולי כי אני לא מכירה דרך אחרת להתמודד עם
הכאב המתסכל הזה. מדברת איתך, עם כולם, ולא מתגברת.
לפעמים מגיעה ההשראה והתקווה, אני שותקת כדי לתת להכל למלא
אותי ולהסתיר את הרגשות. אולי ככה הכי טוב.
ואתה, לעולם לא תהיה שלי, לעולם לא תאהב, איך אני יכולה להירדם
מבלי להשלות את עצמי. תגיד לי, איך אני אמורה לחיות, כשאתה זה
שממלא לי את הלב? כשכל מה שאני רוצה מהחיים האלה זה אותך
לצידי?
רגע של נחמה, בא כשאני חושבת אופטימיות טהורה. אני טובה
בשבילך, לא פחות ולא מידי. מושלמת לך. כלכך רוצה לדעת אם אתה
חושב על זה כמוני מידי פעם, למרות שהיא זו שממלאה אותך.
אני לא חושבת שהמצב מאפשר לשנינו להימנע מלחשוב "מה היה אם",
אם רק הייתי יכולה להעביר אלייך הכל מבלי להיפגע...
היינו יכולים להיות מושלמים ביחד, לחיות באושר כה גדול וממלא.
אני אומרת את זה בלב שלם ובבטחון מלא, כי אני יודעת שזה
נכון... אף אחת לא מבינה אותך כמוני, קוראת אותך. זה משמיים
אהובי, ידעתי מהרגע הראשון. החיים מלאים בכלכך הרבה הפתעות
ותהפוכות, נותר לי רק לקוות. רק לחלום. ועד אז, סבל בלתי נמנע
שכזה, כל עוד אני נושמת אני רוצה אותך. והפעימות רחוקות אחת
מהשניה, אבל אני עדיין כאן, מושלמת לך, כאן בשבילך מחייכת
ודואגת, יודעת שהלב לעולם לא יכול לשכוח אותך. אהוב יקר, כלכך
הרבה כאב, אבל לא מתקרב לכמות האהבה וההערכה שאני רוחשת לך.
איך זה שכולם רואים שאנחנו צריכים להיות ביחד ורק אתה מסרב
לפקוח עיניים? אני כלכך אוהבת אותך...
תתעורר.