ולמה, מתוך כל הכאב הזה, הבכי והצעקות שאף אחד מלבדי לא שומע,
אתה לא יכול להקשיב.
האוויר קפוא והעיניים כואבות מקור. סוגר לי את המעיל, כורך
סביבי את הצעיף שוב ושוב, עד שאני נחנקת. מבפנים.
אני מסתכלת לך בעיניים, קרוב קרוב,אתה רק רוצה שלא אקפא ואתה
לא יודע שאני בוערת מאהבה אלייך ברגעים אלו ממש, אם תישיר אליי
מבט- תדע.
העיניים שלי נוצצות ומלאות אהבה טהורה,כל השאר מת. לאן נעלמת
אתה, מי לקחה לי אותך. אתה שם עליי יד, אני לא מרגישה כלום.
המבט הופך ריק ומנוון, הצלילים שהתנגנו בנו בתוך כל השקט הזה
נדמו. הזמן עצר מלכת. הקור הזה, הקפיא אותי, אותך, אותנו.
אנחנו עומדים אחד מול השניה, עיניים נעוצות עמוק בתוך הכלום
הזה שאנחנו.
שתיקה. קור בא והולך. לב הולך ודועך, הכל מתמסמס לי בין
האצבעות הארוכות והציוריות שפעם רק רצו להעניק לך חום, ועכשיו
רוצות להרגיש את הדופק שלך יותר מכל.
רוצה לצעוק ולצרוח, לשבור את השקט הזה מבפנים, שתדע... רק
שתדע.
תפוס את הרגע, תזכור אותי ככה, שבורה ואוהבת אותך. ככה.