שיר זה מוקדש לחברי הטוב יואב אשר לאחר שיחות נפש ארוכות החליט
לעשות מעשה ולצאת מ''עבדות-לחירות''.
ולכל היואבים והיואביות באשר הם - חצו את יאור המדמנה וחייכו
שוב.
אינשאאלה!!

אנא, סעי לדרכך,
כבר סבלתי די!!
כל זמן שאת כאן,
אין לי אוויר.
לחופש ממך,
אין כבר מחיר.

לכן, סעי לדרכך.
כבר סבלתי די.
לא רוצה למהר,
לא רוצה לפגר.
רוצה רק חופש ממך,
וקחי גם את אימך...

פזמון:
אני חייב, חייב להתעורר,
ולנשום שוב חמצן נקי.
ולפקוח שוב את העיניים,
ולהרגיש את עצמי חופשי.