סיכום זה נכתב שבועות מספר אחרי סוף הטיול כאשר השלמתי עם
העובדה שמה שלא נספג עד עכשיו כבר נשכח כמו דברים רבים לפניו.
אילו יכולתי לחזור על הטיול אני לא בטוח שהייתי משנה משהו, אך
גם לא בטוח שלא. קשה לי להיות בטוח אם כי מצאתי את עצמי עוסק
בזאת כמה פעמים. הכעס שלי על העולם שעדיין סובב על צירו
ומסתובב במסלולו פוחת כיוון שאני יודע שזו דרכו של עולם, וזו
גם דרכי שלי כיוון שאני ממשיך בחיי מבלי משים ובלי שינוי. אם
זאת אני רואה את העולם כבר מזל כעת, בר מזל על כך שהוא זכה
לשרוד ולסוב על צירו, להמשיך ולהסתובב במסלולו. לא רחק היום בו
היה גווע העם היהודי ויחד איתו היה טובע העולם כיוון שהנאצים
לא היו מפסיקים. אם חוסלו כל היהודים היו הנאצים מתחילים לנבור
דורות נוספים אחורה כדי למצוא לעצמם אויב ובסוף הם היו מגיעים
לכך שהם היו משמידים את עצמך. ובאותו זמן כנראה כדור הארץ היה
מפסיק להסתובב, כי בלי אנשים לראות את סיבובו מה הטעם בכך?
והאם עץ שנופל באמצע היער משמיע קול? לא! בדיוק כפי שהיהודים
שנגדעו באמצע היער נגדעו בדומיה מוקפים בצלמיהם המתים והריקים
של הנאצים. על העולם הזה ששרד מוטלת החובה לזכור ולעולם לא
לשכוח וכאשר יגדע חס וחלילה שוב בעתיד יהודי באשר הוא יהודי
אני רואה את העולם כאחראי להקים שם ומיד קול צעקה - לעולם לא
עוד!

8.12.02  2:50

...