דבר.
אני עוד כאן.
לא עייפה יותר,
לא מיואשת,
בולעת את כבודי בפעם המיליון,
מחפשת את עיניך,
להביט בן נוכחה.
מעבירה בהיסח דעת
יד קרה וזוכרת
על הפצעים שכבר הגלידו,
על הבורות שנפערו בלב שלי,
והתמלאו זה מכבר באנשים חדשים.
חופרת בתוכי למצוא בי שוב
את האהבה הזאת,
שדי בשייריה העלובים
לקשור אותי אלייך.

חלון לבבי לא הוגף,
אבל יש לנקות את האבק,
לסלק את קורי השכחה הסמיכים -
עברו עלי עידנים של כאב,
ועשורים של אושר מתוק,
מאז היינו קיימים,
שניינו,
באותה מציאות עכורה ונהדרת.

דבר,
זה כל כך קל.
אני עוד כאן.
תמיד הייתי.