הדרך הטובה ביותר שאני מכיר לתאר את אושוויץ היא שאושוויץ
איננה ניתנת לתאור, כמו מיידאנק אימת אושוויץ נשארה נעולה
בגדרות התיל עד כי נדמה שהמקום פעיל כאשר אין בו מבקרים. לא
ניתן לתפוס את המחנה הזה, הגודל העצום וקצב ההריגה האימתני של
מכונת ההשמדה, אושוויץ הינה מפעל לעיבוד בני אדם כאשר חומרי
הגלם הם השיער או ההפרשות של בני האדם והתוצר הוא בד או דשן
ועפר. כמעט 2 מליון יהודים נרצחו פה, 2 מליון! אושוויץ, איננה
ניתנת לתיאור. מהיום והלאה אני לא אשמע מילה זו אותו הדבר
לעולם, כאשר ישאו את שם האימה בחלומותי אקיץ וכאשר ידברו בשם
רועץ היהודים תעבור בי אותה חלחלה שעברה בי בראותי את המחנה.
ולמרות זאת אני הלכתי לי במחנה המוות- יהודי בודד אך נושא ראש
מורם, וכאשר שרו קולותינו את "התקווה" נשאה המנגינה והמקום
כולו נרעד כיוון שיסודותיו לא בטון ולא אבן יצוקים כי אם בבושת
היהודים, ואנחנו לא התבישנו. קשה להגיד זאת אך במקום כלשהוא
בראשי התפוצצה לה מילה אחת: נקמה! במהלך היום לכדה עיני עצים
הגדלים במחנה, העצים היוו לדעתי את החלק החשוב ביותר אישית
במסע. היו כאן עצים מיוחדים, הזן האחד שחור כולו ובעל עלים
צהובים כשלהבת שענפיו עולים מעלה ישר מבסיסם בזווית חדה,
נגעלים מן האדמה בה הם שתולים כפי שנגעלתי ממנה אני, מושכים
ידיהם ומתכחשים לה כיוון שהמראות היו ודאי קשים מכדי לזכור.
והזן האחר הינו זן בעל קליפה שחורה ומתקלפת, וקליפה זו נראית
כאילו העץ כולו מצולק אך אינך יכול להחליט אם שחורות הצלקות או
לבנות, קליפת העץ יוצרת פסיפס חי של המחנה בשילוב האינסופי
שמוביל לאפור, מוביל לאפר. גם גזעים גדועים יש פה באושוויץ,
סתם גזעים גדועים, אושוויץ היא יער לאותם עצים גדועים.

10.11.02  16:50

עוד לא קצו הקיצים על כבשניך
מפחותיך יקיצו עוד
נוראה מכל שמות תיאורייך
מלאה יראת כבוד
מאכלת כל אשר מגיע
שלהבתך הנוראה תמיד
הזמן עצמו מולך פגיע
אפלתך לזאת תעיד
הרים נוצרו בך
מתו חלומות

דמות כה אפלה לך
דמות מנשמות טועות

טיפין טיפין מטפטפת לי הדמות של אושוויץ פנימה ואני מקבל הבנה
טובה יותר על זוועתיות המקום, אושוויץ נחבאת כרגע בצללים, מחכה
היא לבוא היקיצה או הקץ.

10.11.02  22:20