תחילת היום הרביעי, ואנחנו סיימנו כרגע את הסיור במחנה
מיידאנק. המחנה לבן משלג ואילו צל שחור מרחף על עברו של המחנה,
כל שנשאר פה הוא האפור של אפר המתים. 7 טון אפר נמצאים במצבת
הזכרון במחנה, כמות ההרוגים, או יותר נכון הנרצחים, המונצחת
כאן היא בלתי ניתנת לתפיסה. לא הרבה בשואה ניתן.
הרי איך יכול אדם לדמיין עצמו כאחד מאותם גיבורים בסיפורים
האינדווידואליים שלהם? איך יכול אדם לתפוס כמה זה 7 טון אפר?
אין דרך בה יוכל אדם לדמיין את המצב כמו שהוא, אפילו להאמין
למה שקרה פה הינו נטל כבד מנשוא.
שלא כמו טרבלינקה, מחנה זה נשאר במשך השנים כמעט כמו שהוא היה,
אפילו הזמן עצמו נראה שכלוא כאן באותן החומות וע"י אותם אלו
שהוא שכח אי שם בעבר. כיום מחנה ההשמדה לשעבר מוקף בעיר לובלין
והבתים משקיפים על רחבי המוות של מיידאנק, ואני תוהה בכל זמן
ביקורנו איך יכול אדם לחיות במקום בו נרצחה האנושות. איך יכול
אדם לגדל שם את ילדיו, ומה יענה כשיביט אליו העולל וישאל באותה
סקרנות של ילד מה הוא אותו מקום אפור אשר צל מרחף עליו תמיד?

(8.11.02  12:50)

כבר בימים בראשונים של המסע למדתי להעריך את זמני לבד במקום
הזה, כאשר אתה לבד אתה חושב על הכל ומזה לא יכול לנבוע רע.
הללו במשלחת ששמו לב שואלים לשלומי, אך אני מסביר שהכל בסדר,
אפילו כעת אני לא יכול לשים את האצבע על הדבר שמעיק עלי בזמן
זה, מן קושי קטן, הדרגתי ומצטבר. התחלתי לתהות היום דווקא על
הסיפורים שלא סופרו במהלך המסע, הללו שאין מי שיספר אודותם,
והללו שלחישתם רק תפגום בהם ולכן אנו מוותרים עליהם. מעל 7
מליון סיפורים, מספר בלתי נתפס, כל אחד בלתי נתפס, והכל שביר
כל כך, כמו החיים.
אנחנו בטוחים שאנחנו חזקים, אנחנו חושבים שאנחנו יודעים
ומקווים לא לטעות, אבל אנחנו שבירים וקל לפגוע בנו, כל כך קל.
הנאצים יצאו למלחמה על האנושות, והאנושות נפגעה קשות ובקלות,
והאנושות ניצחה...

(8.11.02  19:00)

דור השואה הולך ונעלם, בקרוב לא ישארו עוד מספרי הסיפורים. זו
מחשבה מפחידה, כיוון שללא דור זה תיהפך השואה לאיזו אגדת עם
העוברת מפה לאוזן, ובסוף למיתוס שדינו להישכח, ואז זה יוכל
לקרות בשנית. לזכור תמיד, את זאת אנחנו אמורים לקיים, אך בשנים
שיבואו, כאשר לא נוכל לדבר עוד עם ניצולים או לשוחח עם חסידי
אומות העולם, האם נוכל לזכור? מיידאנק מוכנה לעבודה, בעזרת 120
אנשים ניתן יהיה לאיישה מחדש ולהפוך אותה לאימה שהייתה בעבר.
הכל שם מוכן, הגז יושב במחסנים, המקלחות מחוברות למים, המבנים
עומדים וכך גם גדרות התיל (למרות שהן אינן מחושמלות). והמשרפה,
היא כרגיל מוכנה בכל רגע נתון לשוב ולהדליק את כבשניה ולאכל את
מנת יומה במנות גדושות של סבל וצער. ומפעילים פוטנציאליים? הו,
הם קיימים כבר כיום. זרעי הרוע של הרייך השלישי מפוזרים בכל
העולם, מכחישי השואה מטנפים ומזהמים את כל קצוות תבל, והעולם
בשלו ממשיך. האם ההיסטוריה נועדה לחזור על עצמה, האם השואה היא
רק תקדים אחד? ואולי זו אותה מלחמה נושנה שעדיין מתנהלת לנגד
עינינו, והעולם לא למד דבר.

(9.11.02  1:00)

All is black and white here
In this grey place I hate
Time itself is locked here
In walls only he could forget
Each day of your life could be the last
Each day could be first
What ever is left may turn out the best
Though probbly it is the worst

(9.11.02  1:25)