אני מוצא עצמי תוהה האם המדינה שקמה היא אכן התגשמות חלומם
וצוואתם של הנרצחים? אין ספק כי המדינה שלנו היא אכן מגינם של
כל יהודי העולם, אך האין העם היהודי עדיין עם ללא מדינה? האין
זאת שכל עוד קיימים הללו המכחישים את השואה ואת קיום המדינה אף
פעם לא יהיה כל יהודי בטוח, אף פעם לא ידע העולם שלכל יהודי
הגנה ולא עוד ינוהלו מלחמות נגד יהודים באשר הם יהודים?
מלחמת העולם השניה הייתה מלחמה נגד עצם היותם של היהודים, ועד
שלא ייקשור העולם כולו את הקצוות ויכיר במדינת ישראל כגוף
המייצג את העם היהודי למען מניעת המלחמה בשנית, לעולם לא נהיה
בטוחים. העולם לא יבין את השואה והבנתה עלולה להיות מסוכנת
ביותר, אך לפחות על העולם מוטל הנטל ללמוד מן השואה, אחרת בפעם
הבאה לא יישאר מי שיספר. דור השואה כבר דוהה ונעלם אך אל לנו
לתת לזכרם לדעוך, כי אחרת מלחמתנו אבודה.

(7.11.02  10:00)

כעת אנחנו בנסיעה הארוכה השניה מבין השלוש הצפויות לנו היום,
סיימנו את ביקורנו בטיקוצ'ין - עיירה בה השמידו הנאצים יהודים
במהלך מבצע ברברוסה. כאשר הילכתי ביער נתקלתי בכפור המעטר את
עלי השלכת והענפים הנפולים, ובעץ אחד בעל צורה מיוחדת, כמעין
שער. אך המראה המיוחד ביותר היה דווקא עץ אחר. עץ לא גבוה
במיוחד ולא נמוך, לא יפה במיוחד ולא מכוער, לא חדש ולא עתיק,
סתם עץ שגדל לו ביער ללא יחס לאדמה בה הוא נטוע. רק עץ אחד גדל
בשטחים המגודרים של קברי האחים, כאילו הוא ממרה הסכמה שקטה של
היער שלא לגדול באותו מקום. מי יודע, אולי שורשיו ניזונים
מנשמות היהודים ודרכו הן יחיו לנצח. עץ מסמל המשכיות והוא יצור
בן אלמוות, ואולי אותם יהודים מנסים לאותת לנו, באמצעות עץ זה,
שהם שם, והם לא נשברו. היער בטיקוצ'ין התברר כמקום מיוחד
ביותר, יער עם אינספור אילנות, 3000 יהודים, 3 בורות ועץ אחד
המכיל את כולם.

(7.11.02  12:45)

לנשום עמוק את האוויר הצח והמחניק
להבין מחדש דבר מה שנהיה עתיק
לנשוף החוצה רעל מתוק
מחשבה חולפת על משהו עמוק
לנשום שוב את רעל החיים
על ציר הזמן הרגעים נעים
ואני רק לרגע נזרקתי ממנו
כדי להיות בעוד רגע אחד
רק עוד רגע לבד
אי שם פה באמצע החיים

זו התחושה פה בטרבלינקה בצורה הטובה ביותר שאני אוכל לכתוב.
תחנת טרבלינקה היא אפילו לא מצבת זכרון, לולא הסיפור לא יכולת
להפריד חלקה זו מן היער המקיף אותה בעקבות הטיוח הנאצי. אך בכל
זאת שרויה שם תחושה לא ניתנת לזיוף של מוות, באותו מקום שנועד
אך להרג, והינו המקום האכזרי ביותר שהוצג אי פעם, יש תחושה
שהאוויר עצמו מזוהם. האין האוויר שאני נושם מלא בעפרם של
יהודים? האין האדמה עליה אני דורך קבר אחים? אל לנו היהודים
לשכוח את מה שהזמן והמקום כבר אינם זוכרים. שלג מלטף החל לרדת
עלינו במהלך הביקור, מנסה לטהר את החולי השורר במקום - ללא
הועיל. הנאצים ניסו לתרץ את תורתם בביולוגיה אך את התחושה שהם
הותירו שוררת היכן שהם שרצו ניתן לסכם ב-3 מילים:
                                            לעולם לא עוד!

(7.11.02  20:00)