ביקרנו בבית הכנסת היהודי היחיד ששרד בורשה, ובנוסף חווינו את
חצר הגטו ולמדנו מעט על המרד וסופו. בערב צעדנו את שביל המוות
בכיוון ההפוך, ושמענו את סיפורו של יאנוש קורצ'ק. בדרך הספקנו
לעבור בבית הקברות היהודי, מקום אינסופי כמו המוות עצמו, המכיל
400,000 קברי יהודים. הזמן כאילו עצר במקום ההוא מאז ומעולם,
והעדות היחידה לעולם שבחוץ כאשר אתה עומד באמצע יער המצבות היא
ההרס שהושאר ע"י נאצים, שנותר גם הוא קפוא בזמן. את המקום ההוא
תכנן היטלר לשמור, עדות אילמת לכך שהיו פעם יהודים והוא פטר
מהם את העולם, פטר אותם מן העולם. המרד בגטו הוא פעולה אמיצה,
האמיצה ביותר ששמעתי בטיול, אמיצה אפילו יותר מלשרוד, האמיצה
ביותר לפחות בזמן שבו סופר לנו. אך מאז דומה כי עבר עולם
ומלואו כיוון ששמענו את סיפורו של יאנוש קורצ'ק, אם נאמר שאין
אנו מלאכים זה לזה אך גם אל לנו להיות זאבים זה לזה, הרי שהוא
היה מלאך. כאשר אדם לאדם לא היה אדם, עמד קורצ'ק עם ילדיו
כמלאך שומר, וכאשר מלאכים מתהלכים בינינו ויש לנו הזכות לשמוע
את סיפורם, הדבר נוגע במקום עמוק כלשהוא בלב, ובאותו מקום
שמורה מהיום הערכתי ליאנוש קורצ'ק.
אני כבר לא בוכה עוד, זה זמן מה עבר מאז שאיבדתי דמעה, אך
לפעמים אני מרגיש את אותן הדמעות העצורות, והיום כאשר שמעתי על
עמידתו של קורצ'ק הרגשתי אותן. צדקו כאשר אמרו עליו כי "כאשר
אתה מדבר על אדם זה דבר בשקט ובהצנעה", כיוון שהוא אכן התגלה
בעת קשה מנשוא כאדם, ובאותה העת הייתה זו מחמאה שמשמעותה אבדה
לנו זה מכבר, כיוון שהיא טובה לאין שיעור מאלו שלנו.
כעת טרי במוחי, מעשהו הוא האמיץ ביותר ששמעתי, לעומת הסיפור
בלבד נותרתי אני קטן וכמעט דומע ואילו הוא עמד לעומת האימה
בגאווה, נותן מכוחו לילדיו. הוא הביס את הנאצים במקום בו כל
המורדים האמיצים נכשלו, ובמותו איבד העולם איש דגול ואילו
אלוהים הרוויח מלאך.

(6.11.02  21:15)

נ.ב. שאר היום היה גם הוא מעניין והתמקדותי בסיפור נובעת מן
הרושם העמוק שהוא הותיר בי, המסע בבית הקברות שכוח הזמן או
לאורך שביל המוות בו הובלו יהודים לרכבות היו חוויות חזקות.
בנוסף, בתחילת השביל הייתה אנדרטה קטנה ליד זו הגדולה והמרשימה
של רפפורט, אנדרטה צנועה זו הורכבה מענף זית והאות "ב", האות
עמדה עבור בראשית והענף עבור ההתחלה שאחרי המבול, שתי ההתחלות
מאפס גרמו לי להבין: לאחר שהושמדה כל הקהילה היהודית והגטו
שוטח, הקהילה השתקמה והיא מונה כיום 5000-15000 איש, הוכחה
ניצחת לכך שלא נשבר העם היהודי ולא יישבר. עם זאת, הקהילה היא
מצבת זכרון חיוורת לכל אותם 500000 יהודים שהוכנסו לגטו, ורק
מאית מהם חיים היום בעיר המרוצפת בכאבם.

(6.11.02  00:01)