אתה שוב איתי במיטה. שוב לוחש לי באוזן. "את יודעת שאני אוהב
אותך. את יודעת שאתן הכל בשבילך. את הכל בשבילי."
אני יודעת. בטח שיודעת. הבעיה זה לא אתה, זו אני. אני כאן רק
כדי להזדיין אתך. ובזה יקירי אתה נפלא.
והלחישות האלה באוזן, מאוחר מדי בלילה, מוקדם מדי בבוקר. זה
בשבילך או בשבילי. זה כדי שתזכור למה אתה כאן, או למה אני תמיד
חוזרת?
ברירת המחדל הארורה הזו, או ביחד או לבד, ולבד זו לא אופציה.
זה משאיר את הביחד. אז שוב יקירי, זה רק אתה ואני, עד שאמצא
משהו טוב יותר.