קצת אחרי שניסיתי להתאבד נהיתי חירש, בגלל הנפילה החזקה על
הראש. אחרי הכל זה היה מקומה חמישית, אני עדיין מתפלא שאני
בחיים, מתפקד רגיל, רק חירש. אני זוכר שיכולתי לשמוע צלילים,
נורא אהבתי מוזיקה. גם ניגנתי, עכשיו פחות, כי זה לא כיף סתם
לזרוק את האצבעות על הגיטרה בלי ליהנות ממה שאתה עושה.
אחרי כמה זמן כבר התרגלתי לחיות ככה, גם בבצפר הסתדרתי לא רע,
כי בסך הכל לדבר ידעתי, ולמדתי לקרוא שפתיים אז זה עוד היה
סביר. קמתי כרגיל, תוך כדי שאני מסמן לאמא שהתעוררתי והיא
יכולה להפסיק לנער אותי, התארגנתי והלכתי. הדרך הייתה משעממת
בדרך כלל, אבל מהירה כי תמיד נסעתי לבצפר עם אופניים, רק
שעכשיו הייתי חייב לסוע על המדרכה כי לא יכולתי לשמוע את
הצפירות של המכוניות שהיו מאחורי בדרך כלל כשנסעתי על הכביש.
הגעתי לאחר 3 דקות, מיהרתי לשיעור ספרות והגעתי עם המורה. אני
קורא, ואני חושב שאני אוהב ספרות בעיקרון, אבל המורה הזאת פשוט
משעממת, אז אני קורא בשיעור. ככה אני גם לא מרגיש שאני לא
לומד, כי בסך הכל זה שיעור ספרות ואני קורא, אז זה משתווה, לא?

היא לימדה איזה שיר כזה כל צלילים שאנשים אוהבים, וכל אחד היה
צריך להשלים את המשפט כזה.
זה היה מן:  

כל בן אדם אוהב צלילים
אחד הכי אוהב צלילי כינור
אחד של גיטרה, אחד של תופים
אחד גלים, אחד של ציפורים
אחד של ציפורים בזריחה
אחד של רוח, אחד של כלב
אחד של חתול, אחד של צחוק
אחד של בכי, אחד של נשיקה
ואפילו אחד של צפירה
אבל אני הכי אוהב צלילים של .

היא חילקה דפים בכיתה שנראתה חשוכה באותו יום, אולי כי עברתי
מקום וכבר לא ישבתי ליד החלון.
כל ילד השלים את המשפט ומי שרצה הקריא, עם הצלצול כולם נעמדו
וכבר התחילו ללכת לכיוון היציאה, ככה הייתי יודע בדרך ככל
שנגמר השיעור. כשראיתי את כולם קמים נעמדתי גם אבל אז המורה
אמרה לכולם לשבת שנייה ולרשום את שעורי הבית ולהחזיר לה את
הדפים, היא ביקשה לא למחוק את מה שרשמנו כי זה מעניין אותה מה
התלמידים הכי אוהבים. כולם החזירו, השירים של כולם נגמרו
בצורות שונות למרות שהיו כמה דומים קצת, היה:

אבל אני הכי אוהב צלילים של חשמל,את זה היה פעמים
אבל אני הכי אוהב צלילים של כתיבה
אבל אני הכי אוהב צלילים של הקלדה
אבל אני הכי אוהב צלילים של שריקה
אבל אני הכי אוהב צלילים של תקתוק שעון
אבל אני הכי אוהב צלילים של נשימות
אבל אני הכי אוהב צלילים של פעימות לב
הרשימה הייתה עוד ארוכה, אבל זה קצת חזר על עצמו.

בסוף הסתבר שאני היחיד שרשם,
"אבל אני הכי אוהב צלילים של שקט".