משום שאינני דבר
משום שעם כל צעד פנימה אני מתמזג אל החוץ
ונהיה לגביש קרח כמו קמיע בצד הדרך
ולפעמים יש לי אותך

כמו סופת שלכת
מתפרצת בנידחות של עיר גדולה בלי לב
מעוררת את הכמיהות מכל המרתפים
אופייך הוא תחיה

ונועדתי לדחיה
נסה להתמזג עם הרוח הנושבת במפרשים
והפוך לאחד מפירוריה הזעירים ביותר אולי תרגיש קרוב
אולי תצנח על חוף

אולי תטבע באוקיינוס
יש משום סיכון לגעת בנצח של הדברים
להיות חלק מצורה זרקור המאיר על שלם
להיות לך שטיח

עליי לא תדרכי
בהשתרעי לאורך המישור בבקשי את בהונותייך
אני מבקש מלוכה צמא לכתר
יש לי הכתרה

וכמו כל הדברים
דבקים בי מעט החומרים המזינים את לבך
אצבעותייך בהתמזגן איתי מותירות בי נצח עמוק
וכוכבים זוהרים בבטן