האמת שבתוכי כתובה בשפה אחרת, בשפה שיש בה אינסוף מילים
שמעבירות את המידע, את התחושה את המציאות בדיוק שאנחנו לא
מסוגלים להבין, שאנחנו עוד לא למדנו לקבל. ואני יושבת כל יום,
שעות מנסה לתרגם את האמת הזאת לשפה המוגבלת שמדוברת בין בני
האדם. וזה קשה. כמו לידה מסובכת, כמו מפץ גדול כמו עוד
מיליון דברים שאין לי מספיק מילים בשפה הפשוטה להסביר, אני
מתייסרת בכלוב הזה של המילה הכתובה, של המילה הנאמרת. וכמה
שאני כותבת יותר וכמה שאני נשפכת יותר ככה יותר לכודה אני
מרגישה כי זה לא יוצא, זה מכרסם בי מבפנים ולא נותן לי מנוחה.
זה לוחש לי בלילה מילים בשפה שאף אחד לא מכיר. אני לא יכולה.
לא יכולה יותר. אני צורחת ואנשים קוראים לי מטורפת. הם לא
מבינים. הם לא יודעים עד כמה כל זה, כל היקום הזה נראה פשוט
בשפה ההיא, שבה אני יכולה במילה אחת להסביר את הזמן ואת איך
שזמן ומרחב משתפים פעולה בקונספירציה הזאת להרוג את כולנו.
לא, אתם לא מבינים. לא אני זו שמטורפת, אלא אתם, אתם! אתם לא
מבינים, אתם לא מנסים להבין, והאמת הזאת, האמיתית כל-כך נוזלת
ממני, נצבעת באדום, הופכת צורה ומתה בהופכה למילים אלו, חסרות
משמעות וריקות.
זהו. אתם יכולים להפוך דף עכשיו ולשכוח. אין לי יותר מה להגיד
לכם, כי פשוט אין לי יותר מילים. |