'זה לא שאני נהנה מזה', אמרת -
'למרות שככה זה נראה',
ושוב התנצלת בקול חנוק,
אותו קול שהתרגלתי לשמוע
אחרי כל ויכוח שחוק.

'אני לא רוצה להבטיח לך כלום', הוספת -
'כבר הפרתי כ"כ הרבה הבטחות',
ובכל זאת לא ניתקתי -
למרות שידעתי שגם זו הבטחה -
אז בשקט המשכתי לבכות.

אולי אני מכורה לדמעות
כי רק ככה תופסים את עיניך,
או שאולי אני פשוט מכורה למילים
מכורה למגע, מכורה לפניך,
ואולי אני פשוט לא שולטת במה שהולך לי בלב,
ואולי כולם צודקים -
ואני בעצם מכורה לכאב.

'לא הבנת אותי נכון', טענת -
'את שוב מעוותת את כל מה שאמרתי',
ואני יודעת שצדקתי,
ושאתה רק משתמש בכוחך עליי,
ובכל זאת שתקתי.

אז אולי אני מכורה לטירוף
כי אחרי הכל, אתה לא הראשון,
אולי אני פשוט מכורה לקרירות
מכורה לשקרים, מכורה לשיברון,
ואול אני פשוט מכורה לציפייה להתאכזב,
ואולי כולם צודקים -
ואני בעצם מכורה לכאב.

אבל מה אם זה אתה שמכור?
מכור להשפעה, מכור לקצב,
ואולי זה אתה שהרגלת אותי
להתמכר ללבד, להתמכר לעצב,
ואולי אתה פשוט נהנה מההרגשה שנופלים לרגליך,
ואולי כולם צודקים -
ואני בעצם מכורה אליך.