הבית שלי, שמאז שאישתי עזבה נהיה די ריק שימש כמקום די טוב
לכנס הראשון של הארגון שלי. 100 אנשים בעלי דעות דומות לדעותיי
הגיעו לכאן (התפלאתי לראות כמה אנשים שחושבים כמוני גרים באזור
הזה).
בהתחלה הכרנו זה את זה והחלטנו שכולנו נהיה שווים בארגון הזה
כי אנו לא רוצים שמישהו יהיה בעמדה יותר גבוהה ממישהו אחר, אבל
משום מה הייתי כמנהיג לא מוצהר כי אני זה שעשה את כל ההחלטות
החשובות. לא ניסיתי לעצור את זה כי אני ממילא הקמתי את הארגון,
למרות שזה לא היה ממש צודק. מה לעשות, יש דברים כאלה.
עוד באותה פגישה החלטנו שעלינו לפעול בדרכים קיצוניות ביותר אם
אנחנו רוצים להביא את השקפות העולם שלנו לציבור. החברים
הצעירים של הארגון עד מהרה הציעו לפרוץ לאתרי הערצה של כוכבי
על שונים ולהשחית אותם. לי היה רעיון יותר טוב.
"שמעו אחי," צעקתי לעשרות האנשים שהקשיבו לי כאילו הייתי המורה
שלהם. הבנתי באותה נקודה שאני המנהיג של ארגון קיצוני ופנאטי
שמהווה סכנה לציבור, אבל משום מה זה לא ממש הפריע לי. "טקס
חלוקת פרסי האוסקר יתקיים בעוד שבועיים. לדעתי יש לנו את הזמן
להשיג חומרי נפץ וציוד בשביל לעשות פיגוע באותו מאורע. ככה
נחסל יותר מ1000- ציפורים במכה אחת..." סיימתי עם חיוך על
פני.
חוץ מכ20- אנשים שעזבו את החדר ביללות רמות, כל השאר מחאו
כפיים לרעיון המבריק שלי ועד אור הבוקר, ישבנו וחילקנו לכל חבר
מטלות וציוד להשיג בשביל העבודה שלנו.
המאורע הלך והתקרב, וארגון אלה"ה המשיך להיפגש לעיתים קרובות
יותר ויותר. כל פעם אני ושאר חברי הארגון הלכנו והתקרבנו זה
לזה וכבר התחלנו להצדיע זה לזה כאילו היינו צבא פרטי של איזו
מדינה מוזרה. עד טקס חלוקת האוסקרים כבר היו לנו מדים ודגל
משלנו, הייתה לנו תוכנית מאורגנת ביותר ותוכנית של המקום בו
יהיה הטקס. ידענו שאנו הולכים להיות אחראים למעשה טרור שאין
קודם לו, ידענו שזה הולך להיות מאתגר וקשה, ידענו שאין דרך
חזרה, ידענו שאנחנו שקועים עמוק בתוך החרא שיצרנו לעצמנו
וידענו שאנחנו נהנים מכל רגע.
ביום הגדול אני קמתי בבוקר והתחרטתי שהגעתי אל תפיסת העולם
הזאת, אני משער שגלילאו גלילאי התחרט בשלב מסוים על גילויו
באותה מידה. דמיינתי לעצמי מה היה קורה אם הייתי ממשיך בחיי
הרגילים עם אישתי בעבודתי הטובה, אבל הבנתי שעכשיו זה כבר
מאוחר יותר ושעכשיו אני הולך להיות אחראי לרצח של יותר מ1000-
אנשים שהחטא היחיד שלהם היה שהם היו מפורסמים. עכשיו כבר הבנתי
שהגזמתי אבל זה ממש לא עניין אותי. כשאתה מאבד את כל מה שחשוב
לך כבר לא איכפת לך ממה שחשוב לאחרים.
הארגון מנה כבר יותר מ1000- איש וכלל גם סניפים בערים אחרות.
התפלאתי איך תוך קצת זמן הצלחתי לגרום לכזה דבר. מסתבר שהרבה
אנשים בכל זאת הסכימו איתי. הקטע המוזר באמת זה שהארגון לא עשה
פעולות עד אותו רגע ובאותו רגע הוא עדיין היה אנונימי לחלוטין.
בכל מקרה, אותו יום היה היום הגדול שבו הארגון היה אמור להראות
את כוחו לעיני העולם.
אני לא הולך לפרט לפניכם את הפרטים הטכניים של המבצע הזה, אבל
האסטרטגיה שלנו לא הייתה מביישת גם את גנרל שוורצקוף בכבודו
ובעצמו.
אני לא הייתי מעורב בצורה ישירה במבצע, כי אני הייתי אחראי
לאסטרטגיה מה שהשאיר אותי מחוץ לתמונה. אני נשארתי במפקדה (או
בבית שלי, איך שתקראו לזה) ונתתי הוראות לחברי הארגון דרך
הפלאפון. אני הייתי האליבי של האירגון.
פתחתי את הטלוויזיה והתחלתי לצפות בטקס חלוקת פרסי האוסקר.
באותו רגע חשבתי לעצמי שכבר הרבה זמן לא ראיתי טלוויזיה. גם
הרבה זמן לא קראתי עיתון. ממש לא מעניין אותי עם מפורסם התחתן
עם מפורסמת או שהוא נסע לפריז לרגל סיבוב הופעות. זה פשוט
הרגיז אותי, אבל לעומת זאת, זה עשה לי חיוך על הפנים לראות את
הבמה רועדת לקול פיצוץ אדיר ברגע שהולכים להכריז על הסרט הטוב
ביותר לשנת 2000...
שניה אחרי שאירע הפיצוץ פרצו לבית שלי מספר אנשי אפ בי איי
וגררו אותי בכוח למכוניתם. מסתבר שהם עקבו אחרי הארגון שלנו
הרבה זמן מאז שכמה אנשים הלשינו עליו. בטח היו אלה שברחו
מהמפקדה ברגע שסיפרנו להם על התוכנית לפוצץ את טקס חלוקת
האוסקרים. ידעתי שהיינו צריכים להרוג אותם.
בכל מקרה, הם עדיין לא הצליחו לעצור אותנו בזמן כי יותר מ500-
אנשים בעלי השפעה בהוליווד ותעשיית הסרטים נהרגו בפיצוץ, ואם
לא זה, אז הם לא יוכלו להשתתף בסרט בעתיד אלא אם כן הם יככבו
בתור צמחים.
כשנכנסתי לכלא ראיתי בדרך לתא שני סוהרים רואים טלוויזיה. הם
ראו חדשות, ובמהדורה שהם ראו סיפרו על מנהיג ארגון טרור שאחראי
למותם של יותר מ700- איש. התחילו לתת עליו פרטים והראו את
התמונה שלו. זה היה אני.
הבנתי שעכשיו שאני בטלוויזיה כל המדינה מודעת לי ואני לא יותר
אדם פשוט כמו כולם. אני בדיוק כמו כל המפורסמים שהרגתי.
ביום למחרת שני הסוהרים שנכנסו לתא שלי מצאו את הגופה שלי על
הרצפה. הם היו צריכים לדעת ש"טרוריסט פנאטי" כמוני יכין רעל
מראש למקרה חירום.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.